כמו שכתבתי בכותרת, יש לי התקפי דיכאון מדי פעם, ואל תכתבו לי בתגובות בבקשה דברים בסגנון "את מתבגרת זה יעבור לך", "אל תקחי ברצינות, זה יעבור" בסדר? כי זה לא משהו שהוא ככה בשנה האחרונה או משהו כזה... יש לי את זה כבר די הרבה זמן, מעיין התקפים כאלו שאני פשוט מרגישה נורא ומתכנסת בתוך עצמי בלי חשק לאף אחד ולשום דבר.
יש פעמים שזה ממש חמור, מבחינה שאני שוכבת במיטה או יושבת באיזה מקום מבודד ובוכה, וחושבת שאם אני אמות אז כל הדברים הרעים שיש בחיים שלי יעלמו, שמיילא אני לא ארגיש ואדע כלום אחרי זה, כי לא יהיה כלום, ובאמת שדי קשה לי להעלות את זה כאן על הכתב ואני כמעט בוכה מלהעלות את כל זה שוב... אבל באמת יש פעמים שככה אני מרגישה, שהכל יהיה טוב יותר כשלא אהיה קיימת.
ואז אני קמה מחדש, מתעודדת, ומרגישה יותר טוב.
אבל זה לא עוזר, כי בסוף כל זה חוזר על עצמו שוב ושוב.
והבעיה היא שבאופן כללי אני אדם די נחיתי באופן כללי, וגם יש לי די חרדות חברתיות לפעמים... כלומר, אני לא מסוגלת לגשת למישהו ולדבר איתו, אבל אם אני משתלבת בשיחה באופן כללי אז יכול להיות לי ביטחון עצמי מסויים...
בקיצור הבנתם, אני לא איזה בן אדם שיכול להסתכל על החיים שלו ולהגיד "ואוו, איזה חיים יפים יש לי, למה אני בדיכאון בכלל?"
יש פעמים שאני יכולה להיות ממש פעילה ועם מצברוח טוב בפעילויות עם חברים (האמת שלא הייתי קוראת להם ממש חברים, כלומר, היו לי כמה חברות בבית ספר, אבל אף אחת לא עוברת איתי לתיכון), אקיצר אני יכולה לחזור מפעילות כזו ובדרך הביתה פשוט לחשוב שלא איכפת לי למות עכשיו..
אבל נראה לי שממש חפרתי לכם, בקיצור אם למישהו יש עצה בשבילי אני ממש אשמח
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות