שלום לכולם,
אני בחורה נאה, חטובה, אינטיליגנטית, מעניינת, נשית, תומכת, אבל עם זאת מאוד לא חברותית ותקשורתית.
מגיל צעיר מאוד החברה דחתה אותי כי הייתי "ילדה טובה מדי" ובת יחידה ומפונקת שלא ידעה להתמודד עם סיטואציות חברתיות ואנשים. עם השנים, הפכתי להיות אדם חסר חברים שהתרגל לזה כבר וכעת חי חיים שלמים ומאושרים גם בלי חברים. את התיכון סיימתי עם חברה אחת שלצערי כיום אנחנו לא בקשר (חוסר שפה משותפת), לצבא לא התגייסתי מסיבות בריאותיות וכעת אני עובדת בחנות קטנה שאין בה יותר מדי חברה או עובדים אחרים להתחבר איתם.
אני מאוד רוצה אהבה וקשר משמעותי ובכל 21 שנותיי לא קיבלתי כזה, הגעתי למסקנה שזה נובע מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא הסתובבתי במקום בו יכלתי להכיר מישהו רציני שיתאים לי.
כן ניסיתי להיות פעילה באתרי ההיכרויות לתקופה דיי ארוכה, אבל הגעתי למסקנה שזה "שוק בשר" ואני לא באמת מאמינה בדרך הזו למרות שאני מודעת שיש שם גם כמה סיפורי הצלחה, כנ"ל לגבי רשתות חברתיות. אני שומעת סיפורים של אנשים שהכירו את בני הזוג שלהם בדרכים שכולן קשורות למסגרות חברתיות (היו ביחד באותו קבוצת חברים, היו ביחד בשנת שירות, נפגשו באיזה מסיבת יום הולדת של חבר של חברה של אחד מהם, וכו') ואני באמת יושבת וחושבת לי: איך אכיר מישהו אם אין לי חבורה וחברים? נכון שיש סיכויי שאכיר באוניברסיטה (מתכוונת להרשם שנה הבאה) או שמישהו יתחיל איתי במכון/רחוב (מה שלא קרה עדיין) אבל מה יקרה אם גם זה לא יקרה? וגם אם אמצא חן בעיניי מישהו, אולי הוא יירתע ממני ויוותר על לגשת אליי כי אני שקטה? האם אצטרך להיות התפשרות של מישהו רק בגלל שאני לא חברותית?
ניסיתי מאוד ליצור מעגל חברים וזה נכשל כל פעם מחדש.
איך בחורה במצבי יכולה להכיר מישהו בדרך נורמלית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות