קצת רקע, היא מתחום ההוראה אני מהנדס,
היא מהקריות אני מחיפה, יוצאים חודשיים (מאוד אינטנסיביים כל תקופת הקורונה ביחד). אני לא ערס, אפילו לא קרוב, בטח שלא איזה עבריין, אני לא מאלה שזורקים איומים וקללות באוויר, אני כן אגן על מה ששלי ואיפה שצריך להיות קצת חשוך אני אהיה. אני מאלו עם השאיפות בשמיים, ועברית תקינה. לאחרונה אני מרגיש מהבת זוג שהיא הייתה רוצה שאני אהיה איזה ערס (כמו החברים שלה) או עבריין שצריך להסתכל מעבר לכתף, או לפחות כמו כל אלו שזורקים איומים וקללות באוויר. עכשיו אני יודע שלא צריך להשתנות בשביל אף אחד וגם אם הייתי רוצה אני לא כזה, לא גדלתי וחונכתי ככה והחברים שלי לא כאלו. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל אני מרגיש שזה ממש פרווה, שהיא לא עפה עליי, אני רוצה שהבחורה שלי תעוף עליי שאני אהיה גבר החלומות שלה, שלא תרצה להוריד ממני את הידיים, ואני לא מוכן להתפשר על פחות מזה, אני מרגיש כאילו אני סוגר לה איזה פינה נוחה לחיים טובים וזו חרא הרגשה. קצת חפירה שברובה פריקה, אשמח לעצות איך להמשיך, אם בכלל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025