מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים בזה שהתחתנתי איתו. מה לעשות עכשיו?

התחתנתי לפני חצי שנה בשידוך ולצערי אנחנו לא מתאימים. אין כמעט מכנה משותף.
לפני החתונה הוא היה מאוד שקט וסגור וזה דווקא משך אותי ועשה אצלי רושם אוטומטי שהוא אינטליגנט. רק אחרי החתונה הוא נפתח, הבנאדם לצערי מאוד רדוד. לא מעניין אותו לחשוב מעבר, הוא לגמרי פשטני ומעשי. הוא ברמה הרבה יותר נמוכה ממני ואין ברצוני לפרט. יוצא שהסגנון שלי חופר לו מאוד והסגנון שלו משעמם ומאכזב אותי כל הזמן. ניסינו לבוא אחד לקראת השני, מנסים כל הזמן, אבל זה מאולץ ומתפוצץ הרבה פעמים. אין התאמה. מבחינתו הוא אוהב אותי ולא חסר לו משהו. אבל לי חסרות שיחות מעניינות זרימה הערכה כלפיו ביטחון בקשר. מפחדת שאחרי שהאהבה תדעך כמעט כלום לא ישאר.
מה שמחזיק אותנו יחד זה בעיקר האהבה והחום שהוא נותן לי, הוא מאוהב בי מאוד, אומר הרבה שאנחנו לנצח שאני כל החיים שלו וכאלה. יש בי אהבה אליו, לפעמים יותר לפעמים פחות. מפחדת שלא יהיה עוד מישהו שיאהב אותי ככה, וזה משהו שהיה מאוד חסר לי קודם.
אם מתחילה לדבר איתו שאנחנו לא מתאימים הוא נפגע, וזה הדבר האחרון שאני רוצה, לפגוע בו. הוא רגיש. (אליי ובכלל). מה עוד שזה לא דברים שהוא יכול לשנות. יש עוד כמה דברים קטנים אצלו שבהחלט מפריעים לי ולא ידעתי עליהם מראש.
אוכלת את עצמי שלא התחתנתי עם בחורים קודמים שהציעו לי שהיו הרבה יותר מתאימים רק שלא הרגשתי מספיק מוכנה או פסלתי על זוטות.
לפני שהתחתנתי ילדים היו בשבילי משהו ערטילאי לא חשבתי על זה ברצינות. אבל עכשיו זה יותר בראש שלי ויותר חשוב לי. הוא יהיה אבא טוב. מפרנס טוב בספק (אין לו מקצוע ולא נראה שזה בראש שלו, עם הזמן אני רואה שהוא לא אחראי או רציני בחיים שלו). מבחינת גנים, אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו דומים לו מכמה בחינות. אופי וגם מבחינת מראה, הוא נראה קצת פחות מבינוני, לי אישית לא הפריע כל כך הפנימיות היתה חשובה לי יותר, אבל עכשיו שחושבת על ילדים זה גם מבאס אותי, שלא יהיו לי ילדים יפים יותר, רצון טבעי. וגם עוד דברים.
עוד אין לנו ילדים לכאורה היה אפשר להתגרש. הבעיה היא שאנחנו חרדים וחיים בתור מגזר יחסית קטן. ככה שהסיכוי שלי למצוא מישהו טוב יותר הווי אומר חרדי גרוש ללא ילדים (רווק נורמלי כנראה לא ירצה וגרוש עם ילדים זה יותר מידי בשבילי) ועוד שיתאים לי. סיכוי אפסי!
בפעם האחרונה שקיוויתי לטוב נחלתי אכזבה מרה, מפחדת פחד מוות לטעות שוב, לכאן או לכאן.
אני בחורה חכמה משכילה נראית מעולה מבית טוב. נכון אני לא מושלמת גם לא חיפשתי מישהו מושלם. אבל בגלל שעשיתי טעות שלא בדקתי יותר, שלא הקשבתי לקול הפנימי ושלא היה לי אומץ לבטל בזמן, נגזר עליי עכשיו לחיות עם אדם שלא מתאים לי? או להתגרש מה שלא משאיר לי הרבה תקווה כחרדית למצוא משהו טוב? סך הכל הוא מאוד טוב אליי, יש משיכה, יש לו כמובן גם מעלות: הוא אדם נוח מכיל נותן חופש נאמן לא טיפש טוב לב רגיש לבבי בעל שמחת חיים.
אבל חסר עומק ותוכן, הוא ילדותי בחשיבה ובהתנהגות שלו, לא שאפתן, שטחי, לא רוחני כמו שהייתי רוצה, אנחנו לא מתאימים, אין בסיס לתקשורת טובה, אני לא שלמה עם זה כמעט לרגע.
הלוואי שהיה אפשר לחזור אחורה, אני לגמרי אובדת עצות.
חשבתי לקחת את הזמן אבל הזמן לוקח אותי וכלום לא משתנה.
אני גם מפחדת שאני לא אובייקטיבית ולא מסתכלת נכון על הדברים.
אשמח לשמוע מה דעתכם (קחו בחשבון בבקשה את המצב שלי כחרדית) ומה אפשר לעשות בכזה מצב :(