במהלך השנים האחרונות אני חווה דברים מוזרים, קשה לי להתמודד עם זה

במהלך ששת השנים האחרונות שמתי לב שאני חווה דברים ממש מוזרים...הייתי אומר אפילו אפלים.
החלטתי לרשום כאן היום בגלל שהתופעה הזאת קרתה לי היום במהלך יום העבודה...
אני בן 26 כן? יש לי שכל, ידע שלמדתי מבית ספר (תעודת בגרות, 12 שנות לימוד,) ניסיון חיים/תעסוקתי, רישיון נהיגה וכו'... אבל יש מצבים כמו היום שיש איזה "טריגר" שפתאום אני מרגיש לא בשנת 2020 אלא אני חי פתאום את שנת 2003 לדוגמא ספציפית היום שזה יוצא שאני "אני" הבן 9 בשנת 2020 .... היום הבנתי עם עצמי למה זה קרה ספציפית בנוגע להיום (בגלל שהמנהלת שלי דוברת רוסית -שזאת שפת האם שלה... ואני שכחתי כבר את השפה וכביכול מתקשה לחשוב ברוסית, אבל בגיל 9 המוח שלי אכן התנהל נטו ברוסית ועברית חלקית, ופתאום הרגשתי נתק מהמציאות של כהיום וגם מי אני כהיום, ופתאום נהייתי באופי ובדיבור אני של שנת 2003, וגם בהתנהגות פתאום התנהגתי כמו ילד קטן שמדבר עם מבוגר, במקרה הזה המנהלת שלי היא המבוגרת) ועוד דבר מוזר שפתאום לא שמתי לב אליו על אוטומט התחלתי להרים את היד בשביל כביכול לקבל רשות לדבר (אוסיף ואציין שאנחנו סה"כ שני עובדים.. אני והיא)...ממש כמו בבית ספר יסודי בשביל לקבל רשות לדבר בכיתה ...שזה הזוי...ועוד דבר במהלך יום העבודה היו תיכוניסטים שהשתוללו עם רכבים וכול הפוזה, הצעקות, והשופוני, מחוץ למקום העבודה ברחוב...והתחלתי ממש לפחד ו"קפאתי" (יכול להיות שאפילו קיבלתי התקף חרדה) מכול מה שראיתי ממש כמו ילד בן 8 שהלך לאיבוד ופתאום נתקל באנשים זרים שאין לו מושג מה לעזעאזל הם עושים כי זה היה נראה ונשמע כמו איזה מלחמה (סוג של קיבלתי טראומה מזערית)...אחרי איזה חצי שעה עם עצמי בתור בן אדם בוגר (בן 26) מה שנקרא נחתתי ועשיתי עם עצמי חושבים בהיגיון ורק אז המוח הבין שזה לא משהו שהוא חדש לי בעצם (שיש ערסים שעושים פוזות ושטויות, ורעש וצילצולים וזה הכול, גם בתקופה שאני למדתי בתיכון היו כאלה אנשים)... אבל באותם רגעים המוח שלי פשוט התנתק ונהייתה לי מנת משכל של ילד בכיתה א' ... שזה יוצא שנת 2000, כאילו אם הייתי פותח טלוויזיה הייתי רואה את שרית חדד שרה, וששטוס בערוץ הילדים, ודפנה דודידו בערוץ הופ ושאר הדברים הנוסטלגיים...אבל היום ממש קיבלתי "נתק" והרגשתי שאני חי בהווה את שנת 2000 המוקדמות.
בגדול זה קרה לי כמה פעמים בשש השנים האחרונות פשוט אני לא זוכר סיטואציות נוספות כרגע.
למישהו יש הסבר הגיוני לדברים? למה זה קורה לי?
זה מפחיד וטראומתי ברמות הזויות, שבאותם רגעים אני מרגיש כאילו אני צריך לברוח הביתה למוכר ולידוע באמת ולא להשאר בכול הסביבה הזרה מסביבי (ואני מדבר על מקום עבודה שהוא קרוב לבית ועיר שגדלתי בה ואני חי בה כבר 23 שנים שאני מכיר אותה מא' עד ת')...