יש מישהו שדיברתי איתו בצ'אטים,הוא טען שהוא בן 17 והוא ממש היה נחמד אליי, הוא החמיא לי כשרציתי בכך, הוא ידע להצחיק,הוא עודד אותי, הוא באמת נתן לי הרגשה שהוא אוהב אותי..
פעם אחת הוא רצה שנפגש, לא הסכמתי.. פחדתי מהתגובה שלו.. לא יכולה להסביר למה, פשוט פחדתי..
קיצר דיברנו ודיברנו והוא המשיך בשאלות אם נפגש או לא..אני לא אשקר, הוא קצת לחץ עליי... ותמיד לא ידעתי מה לענות..
ואז, הוא סיפר לי על העבודה שלו, הוא לא בבית ספר.. וגיליתי איכשהוא שהגיל שלו הוא כמעט 30.. אני גם חושבת שהוא לא נשוי
כתבתי לו מה לעזאזל הוא מתכתב איתי כל הזמן ולמה הוא משקר לי?הרגשתי פאתטית וקצת התעצבנתי והוא התחיל לשקר שהוא חשב שאני בכלל בת 18ושהוא אוהב אותי
ואני מוכנה להשבע שהוא ידע שאני בת 15!
ניתקתי קשרים, אמרתי לו שיפסיק לכתוב לי -וככה זה נגמר.
אני מרגישה כל כך רע עכשיו, סוג של ריקנות...
אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם הייתי נפגשת איתו..
סיפרתי לו דברים עליי.. הוא לא יודע ממש איפה אני גרה וכל זה אבל הוא פחות או יותר מכיר אותי.. אני לא יודעת מה יש לי.. כלכך אהבתי לדבר איתו ולצחוק ממנו..
אני פתאום מרגישה חרטה.. אולי הייתי צריכה להמשיך לדבר איתו? אנחנו גם ככה לא נפגשים.. רק מדברים..אני לא מפסיקה לחשוב על זה
עשיתי טעות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות