כן
אני יוצאת עם בחור מדהים משהו כמו חצי שנה.
מתחילת הקשר אני טיפה בתהיות עם עצמי האם הוא באמת הגבר של חיי. כי מצד אחד הוא כל כך מקסים, הוא באמת עושה את כל מה שאני יכולה לצפות מבן זוג ומעבר. הוא רגיש מאוד, מפגין אהבה בכמויות ומשקיע בי (לא רק בכסף), לא צריכה לבקש ממנו דברים מסויימים הוא פשוט קורא אותי ונותן לי לבד, מכבד אותי ובחיים לא הגענו למצב של להרים את הקול אחד על השניה, כל שיח מתנהל אצלינו מאוד ברגוע ועם הרבה הבנה בין שני הצדדים.
אבל מצד שני, הוא פטפטן לא קטן. וזה לא שהוא מדבר איתי על דברים לא מעניינים, מאוד מעניין אותי מה יש לו לומר אבל הוא מספר סיפורים לפרטי פרטים ויכול לספר לך בחצי שעה על הארוחת צהריים שהיתה לו עם המשפחה.
לא רוצה לפסול אותו על הדבר הזה כי באמת חוץ מזה הבחור פאקינג מושלם.
הבעיה הנוספת היא שאני ממש לא כזאת, אני מדברת בקודים, מספרת סיפורים קצרים ואפילו לא את כולם. לא בקטע של להסתיר, פשוט אני אישה שקטה שלא מרגישה את הצורך לדבר יותר מידי, אלא אם כן זה מאוד רלוונטי.
אני גם לא מסוגלת להגיד לו את זה. אמרתי לו שלפעמים הוא קצת חוזר על עצמו ונותן יותר מידי דוגמאות אבל שאני אוהבת אותו בכל זאת. כי אני באמת מרוגשת ממנו. חושבת עליו כל היום ומתרגשת מכל מגע שלו. החיוכים שלו מלווים אותי במשך כל היום ואני מדמיינת אותנו בעתיד נמצאים על גל מאוד מיוחד.
אני רוצה להביא את הקשר שלנו למצב שהכל באמת מושלם. שאני מתעניינת בכל משפט שיוצא לו מהפה ולא מאבדת ריכוז כי זה ארוך מידי...
אין מבולבלת ממני. כבר חצי שנה שאני לא יודעת מה אני באמת מרגישה אבל ממשיכה להיפגש איתו כי כל כך כיף לי איתו. רק מידי פעם בא לי שקצת יקצר את הדיבורים שלו....
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025