אז ככה... תמיד הייתי ילדה שמנה.
תמיד. משקל השיא שלי היה כמעט 120 קילו, והייתי עגלגלה. זה השפיע על ההתנהגות שלי, היחס של האחרים אליי. שנאתי ללכת לשופינג כי פשוט ידעתי ששום דבר לא יעלה עליי. שנאתי לחיות בגוף הזה.
בגיל 18, כמה חודשים לפני הצבא, החלטתי שזהו. החלטתי לקחת את עצמי בידיים, לרדת במשקל, להיות בריאה.
אז עשיתי את זה. זה לקח יותר משנה וזה היה קשה במיוחד בזמן הטירונות והצבא, אבל הצלחתי. תמיד כשדמיינתי את הנקודה הזאת דמיינתי שאני סוף סוף אוכל לשים בגדים צמודים. בגד ים. להיות בטוחה בעצמי.
לא.
נותרתי עם עור עודף ומקומט, במיוחד מסביב לבטן, וחזה נפול. אני לא מרגישה יפה כמו שתמיד חלמתי. מרגיש כאילו החלום שהמשכתי לכוון אליו הוא פשוט אכזבה. ואני לא יכולה להרשות לעצמי אפילו ניתוח להורדה, וגם אם אוכל, אשאר עם צלקות מכוערות.
אני מוצאת את עצמי שבורה נפשית. כשהייתי שמנה, לפחות נאחזתי בזה שאם אני רק אתאמץ, אני אהיה יפה. עכשיו, אני יודעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
כשזה מגיע לבריאות... העצות שלנו יכולות לעזור, אבל לא מחליפות ייעוץ רפואי
2025