שאלה 310375
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

סובלת מחרדות כבר 8 שנים, מנסה להתגבר ולהתמודד וכלום לא עוזר!

אנונימית בת 21 | כתבה את השאלה ב-21/11/20 בשעה 21:44

בגיל 12 לראשונה חוויתי התקפי חרדה ראשונים וזה התלווה עם בעיות אכילה ודכאון, לא רציתי לצאת מהבית, אם הייתי אוכלת אפילו לחם צ׳נים יבש הייתי מתחילה לחוש בחילה וישר הגוף שלי היה דוחה את מה שאני מכינה לגוף ומנסה להקיא. סבלתי מאגרופוביה, הסתגרתי בתוך עצמי, מרגישה אובדנית ורע לא נפגשתי מחברות ואפילו לצאת לזרוק זבל מטר מהבית היה מפחיד אותי.
לקחו אותי לפסיכולוגית ולפסיכיאטר, טופלתי בערך שנה והחרדות נעלמו בערך בגיל 14, הם חזרו לי שוב ואז הייתי בטיפול במשך שנה שוב. לאחר מכן בגיל 16 עד 17 חוויתי שנתיים שקטות ללא חרדות, נסעתי לתל אביב, לצפון, יצאתי עם חברות, יצאתי לדייטים חייתי חיים נטולי חרדות ודכאון וזו הייתה התקופה התקופה ביותר שהייתה לי. ואז הגיע סוף כיתה יא׳ ועם הלחץ שהבנתי שנשארה לי שנה אחרונה בתיכון ואז צבא וכל העומס של הבגרויות הלחצים התחילו לחזור לי לאט לאט. בכיתה יב׳ לפני כל בגרות היה לי התקף חרדה, את כל הבגרויות שלי חיפפתי מהר רק כי הרגשתי כל כך רע ורציתי לעוף מהר לבית. היו ימים שהגעתי לבית ספר, עוד לא נכנסתי בשער, התחלתי לחשוב חרדה לא מוסברת והחלטתי לחזור לבית. למסיבת הסיום שלי לא הגעתי מחרדות, לא יכולתי לשאת את זה שסיימתי בית ספר ועכשיו החיים האמיתיים עומדים בפניי.
היו לי 3 חודשים בין התיכון לגיוס של הצבא, ההורים שלי שוב לקחו אותי לפסיכולוגית חדשה אבל היא לא עזרה בכלל והתגייסתי לצבא.
סיימתי את הצבא אחרי שנתיים של דכאון, עצבות ותחושת תסכול. כ2 חודשים לפני השחרור חזרתי שוב לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם מה שאני חווה ולהיות מוכנה לאזרחות. כל כך חיכיתי לשחרור כי הייתי בטוחה שהשחרור יעשה לי טוב - שסוף סוף אוכל לעשות מה שאני רוצה ובטח הדכאון יעלם לי.
אבל זה לא קרה.... השחרור הגיע ובהתחלה נורא שמחתי, אבל החרדות נשארו אצלי ופחדתי לצאת למקומות ולבלות כמו שרציתי.
ואז הגיע הסגר, שבו נתקעתי בבית בערך חודש שלם דבר שלא תרם לי בכלל. אני מרגישה עכשיו כאילו חזרתי בזמן אחורה, אני עצובה, מתוסכלת. מרגישה שהחרדות והלחצים לא יעברו לי אף פעם וכבר נגמרו לי הכוחות להתמודד עם זה. הפסיכולוגית שלי אומרת שאני צריכה להתחיל לעשות חשיפות כי זו הדרך לפתרון, ואני יודעת את זה. אבל כל כך מפחדת ומרגישה חלשה לעשות את זה, להתמודד עם זה. לאחרונה גם ניהיו לי שוב בעיות עם האוכל ואני כמעט ולא אוכלת, אני תקועה בבית ומשעמם לי, מודאגת מזה שאני צריכה להתחיל ללמוד מתישהו, מודאגת מזה שאין לי מצב רוח להיפגש עם חברות ומודאגת מזה שאני בבית אבל גם מצד שני לא רוצה לצאת מהבית.
מישהו חווה את זה? יודע מה אני יכולה לעשות? איך להרים את הכפפה ולהתמודד? איך אפשר להיות קצת יותר אופטימי ואיך להחדיר בעצמי מוטיבציה להתמודד? כרגע אני מרגישה שאני רק שוקעת עמוק בתוך עצמי בבועה של פסימיות ומתח תמידי....

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (4) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->