זה הגיוני שאני מבואסת?

היי אסק פיפל.
אני הכרתי את חבר שלי לפני 4 חודשים, ויש ביננו הפרש גילאים של שנתיים וחצי.
אנחנו כבר בזוגיות כחודשיים.

זאת הזוגיות הראשונה של שנינו, ככה שלשנינו אין באמת מושג איך לגרום לזה לעבוד, אנחנו פשוט זורמים.

זאת הסיבה למה אני צריכה ייעוץ ממכם.
אני ממש מאמינה בשוויון ובלהעניק ובלא לשחק משחקים,
אבל תוך כדי, יש הבדל די ברור במצב חיים של שנינו -
אני מובטלת שמחפשת זמן רב עבודה, והוא אדם שסיים עד לא מזמן קבע עם שכר מכובד, וכרגע עובד בהייטק עם שכר מאודדד מכובד.

באמת שכסף לא משנה לי, אבל אני חושבת שבמצב הזה הוא צריך לבוא לקראתי.
אני מנסה להעניק עד כמה שאני יכולה- הכסף שלי סטטי, אז אני קונה לו דברים קטנים, בין אם מדובר בבובה חמודה, כובע גרב, או להכין בעצמי עוגות ולהביא לו.

אני פשוט מרגישה שמבחינה רגשית מאוד אכפת לו ממני והוא מעניק, אבל הוא לא שם את המאמץ בדברים ממשיים.
ובבקשה אל תבינו לא נכון, אני באמת לא בחורה של תקנה לי פרחים, שוקולד, תכשיטים וכל הבולשיט הזה (למרות ששוקולד זה נחמד חחח), אבל אני כן מאמינה בזה שהגבר צריך לתת קצת יותר בהתחלה ואז זה אמור להתאזן.

אני אתן דוגמא לסיטואציה שממש הפריעה לי.
הלכתי לישון אצלו בפעם הראשונה לפני כמה ימים, וגם באותו היום קיבלתי שיחת טלפון מחברה שמאוד רציתי להתקבל אליה והם השיבו לי בחיוב.
ממש שמחתי.
אז זה גם הלילה הראשון שאני ישנה אצלך, וגם התקבלתי סוף סוף לעבודה, אז אני ממש ציפיתי שהוא יעשה משהו מיוחד, ולא צריך יותר מידי!
אני לדוג הייתי רעבה וחשבתי שאולי הוא יציע להזמין משהו לאכול,
והוא בא איתי למטבח ונתן לי קורנפלקס.

ואז בבוקר הייתי רעבה, והוא התחלק איתי ביוגורט, ונתן לי בננה.

והוא כן חמוד ולא נראה לי שהוא מודע כי הוא קם לפני וכיסה את הבננה וכתב לי פתק של בוקר טוב, אבל אני לא יודעת, אני נעלבתי ואני לא מרגישה בסדר עם זה שנעלבתי.

אני פשוט מרגישה חוסר השקעה.
ואני מרגישה שאם אני אדבר על זה איכשהו אני אצא gold digger.

גם בתחילת הקשר הוא היה פה ושם מציע להזמין אוכל כשאנחנו אצלו (מה שקורה לרוב בתקופת קורונה), ותמיד אמרת לו גם שזאת בחירה שלו ואם הוא רוצה גם נכין אוכל.
היום הוא כבר לא מציע, הוא מציע רק ללכת לחנות לקנות מרכיבים להכין אוכל.
ומה שקורה זה שאני מכינה אוכל אצלו, וזה באמת בסדר, אבל אני לא רוצה לעשות את זה כל הזמן.
מה עם להשקיע בי? אם אתה לא מסוגל לבשל, למה לא להציע לפחות להזמין?


ופשוט אני לא יודעת איך להגיד לו את זה כי אני לא מסוגלת להעניק עכשיו כל כך הרבה, ואיך אני יכולה לדרוש ממנו דברים שאני לא מסוגלת לתת מהצד שלי?
אני לא אוהבת את זה שאין לי גרוש על הנשמה, ושאני באמת צריכה כל דבר שיש לי בחשבון בשביל בסיס כלשהו לבנות את החיים שלי,
ואני פשוט רוצה שהוא יבין את זה וכן, אולי יעניק יותר עכשיו אבל אני אעניק אחר כך.

ולא יודעת, אני רוצה לארג'יות.

ואני לא יודעת איך להגיד את זה בלי להרגיש בן אדם מגעיל.


והוא באמת בן אדם מדהים, ואני באמת אוהבת אותו, אבל ממש קשה לי להסתכל לו בעיניים אחרי הלילה שישנתי אצלו.