היי לכולם,
אקצר את הסיפור בשביל להגיע לפואנטה.
בגיל 16 הכרתי את האהבה הראשונה שלי, היינו ביחד כשנה ובשנה הזו קרו המון דברים
בהתחלה הכל היה תקין לחלוטין מערכת יחסים "בריאה" ונורמטיבית. כשהכרנו סיפרתי לו שאני בתולה והוא הבטיח שיחכה כמה זמן שצריך עד שהרגיש מוכנה, מה שלא קרה ולאחר שלושה חודשים אנ* אותי.
פחדתי לעזוב את הקשר ולהפסיק אותו כי אהבתי אותו באמת והייתי כבר די "עיוורת" מאהבה.
לאחר המקרה התחילו מקרי אלימות פיזית ונפשית שלו כלפיי.
אחרי שנה הקשר הופסק והוא פשוט נעלם.
עברו כבר 6 שנים ואני עדיין חרדה.
הייתי בטיפולים פסיכולוגיים, שבמהלכם הובחנתי כפוסט טראומתית בגללו.
לאחר כשנתיים הפסקתי את הטיפולים כי הרגשתי שאני צריכה להתמודד עם הדברים לבד כי פשוט הטיפולים כבר לא עזרו לי כמו בעבר ולהתרגל לחיות עם הפחדים שנשארו לי.
כמו: לישון עם אור בלילות, לוודא שנעלתי את הדלת של הבית מספר פעמים, בכי של פחד שתוקף אותי לעיתים קרובות, סיוטים נמשכים ועוד הרבה טראומות שנשארו לי.
אני לא רוצה לחזור לטיפולים, אני מרגישה שעברו מספיק שנים והפצע הזה התחיל להיסגר אם אתחיל את הטיפולים מחדש הכל יצוף שוב והטראומות יהיו גדולות מתמיד.
ניסיתי למצוא את הדברים שמרגיעים אותי בין אם זה לצאת לריצה או לשמוע מוזיקה.
יש כאן אולי מישהו/י שעברו משהו דומה ויוכלו לייעץ על דברים שיכולים להעביר את הפחדים? להתרגל אליהם בדרך מסוימת? זה פוגע בי לנהל את סדר היום יום שלי או לבנות מערכת יחסית תקינה ואמיתית.
תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025