היי לכולם
אף פעם לא הייתה לי זוגיות. לא גבר, לא אישה, פשוט כלום.
תמיד הרגשתי שאני הומו, אך הדחקתי את הרגשות הללו עקב הרקע הדתי שלי, שלא מקבל כלל אנשים מהקהילה. לאחרונה, הרגשות צפו יותר ויותר ונכנסתי לדיכאון. דיכאון אמיתי, עם עזרה בכדורים ופסיכולוגית קבועה.
שיתפתי את אמא שלי במה שקורה, והיא קיבלה את זה יחסית בסדר. הבעיה היא עם אבי. סיפרתי לו את הכל לאחרונה והוא בטוח שהוא יצליח ״לשנות אותי״ ושאתחתן עוד השנה הקרובה. מה שעוד יותר מחזק את דעתו של אבי ומחליש אותי מלצאת מהארון בגאווה הוא הנראות שלי. אף אחד, אף פעם, לא היה מנחש שאני הומו. לא בדיבור, לא בנראות, פשוט בכלום.
בין כל אלו ואלו הדבר שהכי חסר לי בחיים הוא אהבה. לא יחסי מין, אהבה אמיתית וטהורה. קשר אמיתי. הבעיה שהבושה משתקת אותי. אני מפחד שמא יראו אותי מנסה למצוא זוגיות עם זכר. אני לא אעמוד בבושה שאנשים יודעים. מה גם, שאבי אמר לי ש״הוא לא אבא שלי יותר אם עוד מישהו ידע״.
מה לעשות? לנסות למצוא זוגיות למרות הכל? ואם כן איך? לא מרגיש לי שהגעתי לחיים האלו רק כדי לסבול ולבכות כל היום
תודה לעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות