אני בצבא, אני מרגישה שאני נטל לכולם.
שכאילו כולם איתי ויושבים איתי רק בגלל שאני לבד ומרגישה שחושבים שאני מוזרה.
אני די שונה מהחיילים במחלקה שלי, אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, אני היחידה ששומרת שבת ובין היחידים ששומרים כשרות, מרבה לאכול בריא, עשיתי גם הרבה בושות בזמן הקצר שלי בסדיר - התנהגתי כמו פתטית מול שני חיילים שנדלקתי עליהם , הם צחקו איתי והכל וזרמו אבל אחרי כמה שבועות שניהם עברו לשבוע השני (היציאות שלנו זה שבוע-שבוע והוא עבר לשבוע השני) , ועכשיו אני מרגישה שזה בגללי ואני חושבת ככה כי אמרו לי כמה חיילים מהשבוע השני "מה שמענו נדלקת על ..." , על שני החיילים שעברו, מה שאומר שדיברו עלי ושכנראה זה בגללי..
ועכשיו גם אני חושבת מאוד על לשאול את החייל שאני מחבבת באמת משניהם, אם בגללי הם עברו, אני כבר מובכת מללכת לבסיס אחרי הפדיחות שעשיתי לעצמי..
אהי אחזור לשאלה שלי שנסחפה לפריקה קטנה, איך מפסיקים להרגיש ככה? והיום הבנתי שזה באמת בראש שלי כי אני בשבוע בית והבחור שאני באמת מחבבת מהמחלקה שלח לי תמונה שלו במשמרת והתקשר אלי היום לפני כמה שעות, והופתעתי גם למען האמת וזה שימח אותי אבל ההרגשה שאני לא קשורה אליהם עדיין נמצאת בתוכי, וכן יש שני חיילות מהמחלקה שבגללן אני מרגישה ככה, אנחנו רק שלושה בנות מתוך 14 בנים, שהבנים מהשבוע שלי הם חברים טובים של שני הבנות והם רוב הזמן איתן ופחות איתי שאנחנו יושבים בחוץ, ואני לא מבינה הכי מה היחסים ביני לבין הבנות ההן.. מצד אחד הן מדברות איתי ומצד שני הן מתעלמות מקיומי ומרגישה כאילו הן מתנשאות או סתם מתייפיפות.
וזה בגלל חוסר הביטחון שלי, איך להשיג ביטחון עצמי? איך אפשר להתחיל שיחות עם אנשים מבלי שבהמשך יהיה שקט מביך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות