למה אין לך פייסבוק?
למה אין לך אינסטגרם?
למה את לא בזוגיות?
למה את לא נשואה?
למה את לא רוצה ילדים?
למה את לא רוצה שנשדך לך?
למה את לא נרשמת לאתרי היכרויות?
את לא מפחדת למות לבד?
ומה לגבי סטוצים?
לא חסר לך סקס?
למה את לא יוצאת יותר?
למה את לא עושה ספורט?
למה את לא מחליפה עבודה?
למה את גרה לבד?
למה את לא הולכת לטיפול?
דייייי
כזאת אני.
יש אנשים כאלה ויש אנשים כאלה, ואני כזאת.
תניחו לי!
למה אנשים חושבים שמותר להם להיכנס לי לנשמה, לגוף, למיטה(!) ולהגיד לי איך לחיות ואיך להיות?
אני לא מתלוננת על החיים שלי בפני אחד. אם שואלים אותי על החיים שלי, אני מציגה דברים בתור עובדות ולא תלונות, אבל הם מחליטים שלא טוב לי או ש"אסור" לחיות ככה, ואז מתחילים לטפטף לי שזה לא טוב וצריך לשנות.
מי שאל אתכם? זה החיים שלכם?
ואז כשאני מבקשת שיפסיקו, הם מתעצבנים עליי. "רק ניסינו לעזור." אבל לא ביקשתי את העזרה שלכם! לא ביקשתי ש"תתקנו" אותי.
מה לעשות?
לענות להם מה שהם רוצים לשמוע?
לפתוח פייסבוק רק כדי שיפסיקו לשאול למה אין לי?
להגיד שאני עושה את כל מה שהם רוצים/מציעים שאעשה, אבל למעשה לא לעשות?
איך להוריד אנשים כאלה ממני בלי להרוס מערכות יחסים? סה"כ אני מבינה שהכוונות שלהם טובות, אבל מבחינתי הם חופרים ודוחפים את האף שלהם לאיפה שלא צריך.
אני תמיד החשבתי את עצמי לאדם בעל עקרונות, ותמיד דגלתי בכנות ובישירות, אבל זה כבר נהיה בלתי נסבל. אז להתחיל לשקר לסביבה רק כדי שיתרצו ויניחו לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות