היי, אז ככה. לפני שנה אני ואשתי הבאנו ילד לעולם, ועברנו לגור אצל ההורים שלי ביחידת דיור כדי לחסוך. באותו זמן סבא שלי נפטר וסבתא שלי עברה לגור אצל אמא שלי בבית. מדי פעם ישנה אצל שאר הבנים שלה אבל 90 אחוז מהזמן אצלנו. יוצא מצב שכל יום אני רואה אותה כי אני עובד מהבית. הילד בגן וכל פעם שאני מחזיר אותו לבית יש תמיד שאלות מעצבנות שחוזרת על עצמן יום יום באופן קבוע "הוא לא אוכל? אתה מכין לו לאכול עכשיו?" או למשל שהוא משאיר אוכל בצלחת כי הוא לא אכלן גדול אז היא מסתכלת על הצלחת ואומרת "אה נשאר לו עוד הרבה". או "תחתוך לו לחתיכות קטנות" . אני יודע שזה מדאגה אבל זה חופר ומציק! אני יודע לטפל בילד שלי. בימים שהוא לא הולך לגן ואני נמצא איתה רוב היום זה פשוט סיוט. היא לחוצה גם בקטע מוגזם, הוא רק מתקרב למדרגות היא מיד אומרת לי שהוא מטפס. הכל בסדר, אני יודע לדאוג לו. אני מבין שכל מה שהיא אומרת זה מדאגה ולא מכוונה רעה אבל זה מציק מאוד, אני יודע שאם אגיד לה את זה היא תפגע. היא נפגעת מכל דבר.
זה נשמע רע אבל לפעמים אני ממש שמח שהיא לא אצלנו, זה מרגיש ממש בנוח לא להסביר לה כל מה שאני עושה. אין לי ספק שמאז שסבא שלי נפטר היא מרגישה צרוך לדבר. אני לא שולט בזה, זה פשוט ממש מציק לי...אני רוצה לציין שבתקופה שהיא הייתה גרה בבית שלה הייתי ממש שמח לראות אותה..
אשמח לייעוץ!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025