היי לכם,
קצת על עצמי ואז לבעיות.
אני סטודנט שנה שניה, יהודי (רלוונטי להמשך) שגר בדרום, ליד מקום הלימודים שלי ובמקור אני מאזור הצפון.
מתנצל מראש על החפירה,
אני חושב שהתאהבתי בחבר טוב מהלימודים (לא יהודי-דרוזי). אני לא באמת יודע איך לספר לו, לאור העובדה שאני עמוק בארון, ובמשך כל חיי, לא מצאתי אדם אחד, שאוכל לסמוך עליו ולספר לו (גם לא בני משפחה).
רציתי תמיד לבחון לפחות את התייחסותו לקהילה, אז שאלתי אותו ״אם יהיה לך בן גיי איך תגיב?״ (השאלה נשאלה מתוך קונוטציה לחומר הנלמד). התשובה שלו הייתה מפתיעה לטובה ואמר, ״הבן שלי זה הבן שלי ולא רלוונטי בכלל מה הנטייה שלו.״ שמחתי מאוד, אבל מהר מאוד חזרנו ללמוד.
מרגיש לי פספוס ענק של הרגע.
אז איך לחזור לאותו רגע ופשוט לספר לו? תחילה כמובן על נטייתי, ואז אולי בהמשך-להמשך.
כמו שסיפרתי כבר למעלה, קשה לי לייצר ביטחון בבנאדם, גם אדם שאני מרגיש אליו רגשות כלכך חזקים. לדוגמה- אני מרגיש רע כשרע לו, גם כאשר הוא לא מספר לי, פשוט כשאני מייצר שיחה, נודע לי ממנו בדיעבד, על אודות מקרה מצער כזה או אחר שעבר עליו(לא ״הכי מדעי״ אבל היי!! יש פה משהו) או נזכר וחושב עליו בכל רגע ביום יום שלי, עד כי מצב שלעיתים גם לא ממש מרוכז בעבודה או בלימודים.
חשבתי על פתרונות קיצוניים (למקרה ובו משהו ישתבש באם אספר ובאם לא אספר), כמו; להקפיא שנה את הלימודים ולחזור לצפון, לשנות כיוון במסלול התואר והכי גרוע מכל האופציות (לדעתי) זה להמציא מעיין טריגר לריב כסחני, שירחיק אותי ממנו.
אני פתוח ל גם ביקורות קשות ואשמח לדעתכם בנושא. מה לדעתכם עלי לעשות? לספר או לא? אם כן- איך? ומה לעשות כשמשהו ישתבש? נניח ירתע ממני. אם לא- איך מתמודדים באמת עם אדם שרואים כל יום? גם בלימודים וגם בעבודה(עבודה הקשורה לנושא הלימודים). מקווה שהבהרתי את עצמי נכון.
תודה רבה על התייחסותכם ועצותיכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות