שלום לכולם,
יש לי הבעיה, אני לוחמת סיימתי קורס מכים ונהפכתי למכית בשירות חוויתי הרבה התנקליות הרבה הורדות והשפלות אבל נשכתי שפתיים, עכשיו אני מפקדת על מחזור שגדול ממני בשנה קשה זה לא מילה במיוחד שאני מכית חדשה שמתפקדת כממ. עוברים עליי כל כך הרבה דברים יום אחד עוד שנייה נכנסת לדיכאון יום שני חייבת להיות חזקה ולעזור בכל הכוח לחיילים שלי. ושאני חוזרת לבית אחרי שבועיים מפרכים שכל יום אני מתמוטטת על המיטה כי נתתי את כולי ופשוט בוכה עד שאני נרדמת על בסיס קבוע- מגיעה לרגע לו חיכיתי-לחזור הביתה, עכשיו בטח מה יכול להיות נורא בזה נכון? אז זהו, אמא שלי צועקת כליי על בסיס קבוע, היא לא נותנת לי רגע של שקט מתקשרת אליי כל שנייה לפעמיים זה מגיע להשפלות. ואז אני יוצאת החוצה לחברים שלי וחלק מהחברים תופסים אותי כדמות לערצה במילים שלהם למרות שאם אתם שואלים אותי אין בי משהו להעריץ, וכל אחד ואחד מספרים לי על הבעיה שלהם בחיים ואני כל כך שמחה שהם פונים אליי ואני כל כך רוצה לעזור אבל אני מקווה שכבר הבנתם את הבעיה.
בצבא לחוץ, הכל חדש, צועקים עלייך אתה מרגיש הכי גרוע שיש ומסיים על יום בהתמוטטות, בבית אמא שלך יש לה מחלת עצבים וההשפלות מהצבא והחיילים נמשכים גם לבית ואז החברים שזה מקום המפלט למישהו שיקשיב לי אני זו שעוזרת להם בבעיות שלהם.
שלא תבינו לא נכון, אני לא אוותר על להיות מכית והבטחתי גם לי וגם לחיילים לא משנה איך הם ידברו אליי או מה יעשו עדיין יהיה בי חמלה וסלחנות ועדיין אוהב אותם. כנל לכל החברים שלי אני אעזור למי שצריך גם אם זה יהיה על חשבוני אבל אני דיי צריכה מישהו לדבר איתו.
יש מסגרת שיכולה להתאים לי? אולי פסיכולוג צבאי או קבן שאני יכולה לדבר בלי שישפטו אותו? ואיך אני משיגה אותם?
תודה רבה רבה למי שקרא עד כה שיהיה לכם שבוע טוב!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות