היי,
אני חייל ומשרת בקריה, אני נמצא בתפקיד שהסביבה שלו היא רק אנשי קבע רובם גדולים ומבוגרים ממני, יש מעט מאוד חיילי חובה, כמעט ואין. יש ימים שהם לא מגיעים ואני החייל חובה היחיד.
אני מאוד ביישן, קשה לי ליצור קשרים חדשים אבל אני משתדל, זה עוד יותר קשה כשהאנשים מסביבי לא בגילי ונמצאים בעמדה בכירה כזו או אחרת, אני לא תמיד מרגיש בנוח להיות פתוח איתם עד הסוף.
זה מבאס אותי קצת, ככה זה היה גם בבית ספר, הייתי לבד עם עצמי ולא הצלחתי לייצר קשרים חברתיים. זאת הייתה תקופה מעיקה ומדכאת.
ועכשיו מרגיש שזה חוזר, כואב ועצוב לי בפנים. קיוותי שבצבא הכל ישתנה, יהיו לי חברים, יהיה לי ביטחון עצמי, לא ארגיש יותר בודד.. שום דבר לא השתנה, אני אותו בן אדם שהייתי והמצב החברתי נשאר כמו שהוא.
לתפקיד שלי יש שם יחסית ״נחשב״ שיכול לעזור לי באזרחות אבל אני תוהה לעצמי, האם זה באמת שווה את זה? להיות שלוש שנים לבד עם עצמי, להגיע כל יום ולהרגיש רע בשביל להתקבל לאיזשהי עבודה באזרחות?
כל מי שאני מכיר נמצאים בתפקיד החלומות שלהם, נהנים, יש להם חברים והם נפגשים וצוחקים ביחד.
סתם תחושת באסה כזאת.. בא לי גם.
מה לעשות, איך מכירים חברים חדשים במקום כזה?
תודה 3>
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025