מאז שהייתי קטנה לא היו לי חברים, עשו עליי חרם ורק בערך בשנתיים האחרונות התחלתי להיפתח יותר.
יש לי אח תאום, שתמיד רציתי להתחבר לחברים שלו, אבל משום מה אף פעם לא הרגשתי רצויה…
אני נראית טוב, הרבה מתחילים איתי, אבל אף פעם לא היו לי באמת הרבה ידידים או בכלל חברות.
יש לי חברה הכי טובה, שהיא גם מכירה את אח שלי, וכל החברים של אח שלי פשוט מדברים איתה וחופרים לה כל יום, ועוד אחד מהם יוצא איתה. גם מישהו מהם אמר עד לפני כמה זמן שהוא שונא אותה ועכשיו הוא מתחיל לדבר איתה. אני לא מקנאה בה חס וחלילה, אבל אני פשוט לא מבינה למה לאף אחד לא אכפת ממני ואליה באים בערימות ועוד חברים של אח שלי שהם אמורים להיות יותר קרובים אליי ממנה לא שמים עליי בכלל גם שאני מנסה לדבר איתם…
נגיד הגבתי למישהו בסטורי באינסטגרם והוא פשוט רשם לי ״כן״, והיא הגיבה לו גם אותו הדבר והוא התחיל לחפור לה, ואני מכירה אותו ואת חברים של אח שלי הרבה יותר זמן ממנה ופשוט אף פעם לא היה אכפת להם ממני…
אני מרגישה כל כך פגועה. מה בסך הכל רציתי? להרגיש רצויה?
וזה לא שאני בנאדם מוזר או מכוער, אני לא מבינה למה אנשים לא רוצים בקרבתי..
גם לפני כמה זמן אחד מהחבורה שלהם פשוט נגע בי ואמרתי את זה לאח שלי וכולם ניתקו קשר מההוא שנגע בי אבל הם אפילו לא שאלו לשלומי.
אני פשוט שקופה בעיני הרבה אנשים ואני כל כך עצובה מזה….אני לא מבינה למה לא אכפת להם ממני..
אני הייתי אומרת שכל אחד תקוע בתחת של עצמו אבל עובדה שזה לא ככה אם כל החבורה הזאת וכל כך הרבה אנשים מדברים עם חברה שלי. ושוב, אני לא מקנאה, אבל אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר…
שאני ביחד איתם ביציאה או משהו כיף לי וסבבה איתם והם מדברים איתי כרגיל, אבל הם לא יתחילו איתי שיחה בווטצאפ או ימשיכו שיחה אם אני אנסה להתחיל שיחה.
כואב לי. אני תמיד שקופה בעיניי כולם. לאף אחד לא אכפת ממני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות