היי
אז קודם כל אני רוצה לומר שיש לי ולאמא שלי קשר די טוב אבל יש משהו שמפריע לי שהיא כל יום מוצאת על מה להעיר לי
אני יודעת שהיא עושה את זה כדי לעזור לי, אבל אני לוקחת את הדברים שהיא אומרת ללב ובאמת שאני מרגישה שב90% מהפעמים אלה הערות שהן מיותרות וסתם היא מעירה כדי להעיר
נגיד דברים כמו "למה לבשת את החולצה הזאת?"
כשאני מתלהבת מדי זה לא בסדר
כשאני לא רוצה להצטלם אז אני לא בסדר
כשאני עצובה ולא מחייכת זה לא בסדר
אני לא אומרת שאני מושלמת ואף פעם לא צריך להעיר לי כי אני בעצמי יודעת שאני לא, אבל זה באמת קשה לי שהיא תמיד מוצאת מה לומר רע, כי אני מנסה לא לקחת ללב וזה קשה, זה באמת פוגע בי
ונגיד לפני שבועיים היה איזה מקרה שהיינו באוהלים בצפון ואבא שלי עשה על האש אז היא ביקשה שאני אוציא לו את הבשר. הייתי אחרי מקלחת והסתרקתי והקשבתי למוזיקה, אז אמרתי שאחר כך אני אעשה את זה כשאני אגמור להסתרק (השיער שלי נהיה ממש מבולגן ומלא קשרים אם אני לא מסתרקת אחרי מקלחת). קיצר שאלתי אותה למה היא לא מוציאה את הבשר בעצמה ואז היא ענתה בכעס שהיא "עסוקה" ושאני יכולה לעשות דברים כשמבקשים ממני (אני תמיד עושה דברים כשמבקשים ממני)
אז אמרתי לה שסתם שאלתי . אוקיי נגיד עכשיו זה היה אמור להיגמר נכון? אז לא, אמא שלי משום מה החליטה שאני יותר מדי סובלת והתחילה להתנצל על קיומה "סליחה שנולדתי סליחה שאני קיימת" והתחילה לעשות סצינות כאלה ופשוט התפוצצתי עלייה כי לא יכולתי יותר באמת כאילו חטפתי התקף עצבים שלא יצאתי ממנו אחרי שלוש שנות
ומה משגע זה שהיא מכירה אותי 24 שנים אז היא יודעת שאני ככה אז כאילו למה בכוח?? למה בכוח להיות מעצבנת? זאת גם לא הפעם הראשונה כן?
קיצר אחרי כל החפירה הזאת איך אני יכולה להתמודד וללמוד להתאפק ולא לקחת ללב ולא להיפגע? כי זה באמת פוגע.אני יודעת שאני בעייתית ונוראית אבל זה עדיין כואב ממש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות