בת 29, בתוך עולם הרפואה מאז שאני ילדה (הורים שיוצאים ונכנסים מבתי חולים עם מחלות מסובכות).
כיום אני נשואה, אחרי תואר ראשון במדעי החברה, מרגישה שכל הידע שלי בתחום הזה נזרק לפח ושאני לא ממצה את עצמי בכלל, בעיקר ריקנות נפשית בישיבה במשרד כל היום.
לצערי ב5 שנים האחרונות חליתי בפיברומיאלגיה, שזה מצב של כאב כרוני בכל הגוף. יש לי ימים טובים יותר ופחות.
אני ממש לא רוצה לתת למחלה שלי לנהל אותי ברמה שזה מנהל כיום (עובדת מהבית ומרגישה מנוונת ומבואסת), ואני רוצה לתת לעולם מהידע והניסיון שלי וללמוד ולחקור עוד על נושאים שאני מאוד אוהבת. וכן גם לעזור לאנשים (גם אני בשנים האלו היתי אצל אינספור רופאים וניתוחים וחקרתי בלי סוף).
כשעבדתי יותר פיזית והתעסקתי עם אנשים פרונטלית בעבודה משרדית הרגשתי שהכאב פחת ויותר ״נשכח״ מהראש שלי.
מצד שני, צריכה גם להיות ריאלית.
אז בבקשה ממכם, אנשים זרים, האם זה תכלס ריאלי שאדם עם כאב כלשהו יעשה הסבה של שנתיים לסיעוד?
המטרה היא בסוף לא להיות בחדרי ניתוח אלא אחות במרפאת כאב ותחומים שאני מכירה וחיה אותם , ללא אשפוז ומיון.
אשמח לשמוע כל דעה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות