שלום, שירתתי 3 שנים בצבא (שלטענת חברים שלי לא הייתי צריך לעשות אותן) בתור לוחם. הייתי בחור ביישן מאוד וכתוצאה מכך לא תפקדתי טוב. עברתי התעללות קשה מצד החיילים, שזה כלל אלימות מילולית, בריונות, גניבה של חפצים אישיים ושל ציוד ב', הטלת צרכים עלי, פגיעה ברכוש שלי, חרם, ואפילו אלימות. היו המון פעמים בשירות שבכיתי ואף שקלתי להתאבד, אך המחשבה הזאת חלפה כשחשבתי על זה שאני חייב להתגבר על כל המכשולים האלה, ולסיים את השירות כמו גדול. ואכן סיימתי.
כשחזרתי לאזרחות שמתי לב לשינוי מטורף בהתנהגות שלי: כל פעם שהיו מנסים לגלות קירבה אלי או היו מתנהגים אלי בצורה חיובית, הייתי בטוח שעובדים עלי ובעצם רוצים לפגוע בי. החששות האלו גברו וגברו עד שהם התעצמו להפרעות חרדה ולדיכאון.
היום אני בסדר גמור. אני כבר אחרי כמה שנים טובות של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שניתן לי ע"י משרד הביטחון, אני לומד, ומתפקד סבבה יחסית למצב שלי. אני קיבלתי כלים לחיים, השירות האיום והמחלה שעברתי הפכו אותי לאדם חזק יותר, מודע יותר, ובעיקר רגיש יותר.
ובגלל זה אני רוצה לעזור. אני רוצה שאנשים ידעו שיש דרך מוצא מכל הדברים האלה. שאם לא טוב אז לא חייבים להישאר. אני רוצה שמפקדים יהיו יותר מודעים לבעיות של החיילים שלהם, ויגנו עליהם בחירוף נפש במקרים כאלה. בא לי להרים קמפיין, סתם לפתוח איזה עמוד פייסבוק עם סיפורים אישיים, כל דבר שימנע מהחיילים להגיע למצב שנקלעתי אליו. ההורים שלי אפילו הציעו לדבר עם צופית גרנט או משהו כזה.
הסטטיסטיקה של חיילים מתאבדים היא גבוהה, וזה משהו שמסתירים מהציבור. הייתי רוצה לעשות משהו עם זה ולהציל את כל האנשים האלה. אני במזל חמקתי מזה. יש לי חבר אחר שהחיים שלו הלכו בגלל זה.
מה דעתכם? לפעול למרות שזה יכול להציף את הטראומות מחדש? ואם כן, אז איך?
מודה מראש לעונים (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות