אז הסיפור שלי די מתיש
התגייסתי לפני שנה להיות לוחמת וממש סבלתי והבנתי שזה לא בשבילי ואחרי הרבה מאמצים הורידו אותי להיות כמו עובדת רסר בגדוד. היה לי את המפקד הכי מושלם בעולם תמיד עזר לי נתן לי אפטרים נתן לי ימי ד הכללל כי ככה זה רסרים.
וכל התקופה הזאת גם מאוד סבלתי ורציתי יומיות כי אמרתי לעצמי אני גם ככה לא עושה יותר מידי אז עדיף לעשות יומיות ולהשקיע בעצמי ללמוד לעבוד להתאמן.. ופשוט הייתי נעולה על יומיות היה לי קשה לישון בבסיס וכל פעם לעבור קו ולהגיע לפעמים עצמאית לחורים זה ממש היה לי קאדר ומפחיד.
שוב אחרי מלחמות ארוכות הצלחתי ממש לפני שבוע לרדת ליומיות ורק בזכות הרסר הזה שהוא היה המפקד שלי! באמת נלחמתי כמעט שנה בשביל להגיע למקום הזה להיות ביומיות אני משקית משאן ועכשיו שאני פה אני מתה לחזור לגדוד.. אני פשוט מרגישה שעשיתי טעות היה לי את המפקד הכי טוב שיש בעולם עשיתי חמשושים מה אני צריכה יותר מזה? היו לי כמה חברות טובות והיו לנו צחוקים וחוויות וכאן אני ממש מרגישה כמו עבודה ואפילו אין אווירה של צבא, אני מדוכאת כמה ימים וכבר אין דרך חזרה ואפילו אין לי פנים לחזור לשם אחרי שהוצאתי לרסר את הנשמה בשביל לרדת. אני פשוט מרגישה סתומה עקשנית שלא מקשיבה ובעיקר פספוס ועצב.
מה עושים במצב כזה? מה הייתם עושים? תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות