יש לי הפרעת אישיות נמנעת | AvPD - Avoidant Personality Disorder

אני בן 27 ויש לי הפרעת אישיות נמנעת.
אני מבין היום איך זה התחיל להתבשל אצלי.
חוויתי חרם במשך 3 שנים ביסודי שעד היום כל כמה ימים אני נזכר בו
נידו אותי, לא קיבלו את מי שאני?
ניסיתי להיות חלק בכוח כדי לא להשאר לבד וכל פעם חוויתי דחייה מחדש וסוג של נטישה
את רוב הזמן העברתי לבד בהפסקות בין אם הסתובבתי במעגלים מסביב לבית הספר ובין אם בשירותים
הייתי אחר, הייתי מוזר, אבל הייתי אני.

בבית היה בלאגן, ההורים לא הפסיקו לריב
היום בדיעבד אני מבין שלהורים שלי יש בטוח בעיות נפשיות
אבא נרקסיסט ואמא שלא אתפלא אם גם היא כזו...
מנותקים ריגשית, הייתה גם התעללות רגשית מצד אבא שלי
שנים ניסיתי לגרום לו להתגאות בי אבל שום דבר לא באמת עבד או החזיק
דמיינו שאתם חיים עם אדם שלא אוהב את עצמו אז משליך את כל הבעיות, התסכול והאשמה שלו מהחיים האישיים שלו עליכם.
ככה חייתי 26 שנים עד שיצאתי מהבית של ההורים.
שנים של הלקאה עצמית ושיפוטיות על איזה בן חרא אני שאני לא מצליח להיות שם בשביל אבא שלי ולא מספיק מקשיב לו
כשבפועל? פשוט לא התאמתי לסיפור שהוא ניסה לספר לעצמו
הוא ניסה לגרום לי לבחור בדרך שהוא חשב שנכונה ובכל פעם שלא הסכמתי או לא רציתי לעשות משהו שהוא חושב שהוא נכון הוא היה מתעצבן ונכנס למצב של רמיסה והשלכה.

בצבא רוב השירות הייתי עם מפקדים שאני לא מבין מי העביר אותם בה"ד 1 ועשה אותם קצינים, כל המהות שלהם הייתה להעביר את הזמן בלרמוס חיילים אחרים ואותי בניהם, שום פעולה לא נעשתה למען הקבוצה אלא במטרה ברורה להראות כוח ושליטה

אז בקיצור כל זה ועוד כמה דברים הובילו אותי לא לסמוך על אנשים, לפחד ולהירתע מאינטרקציות חברתיות, מאינטימיות לאו דווקא זוגית אלא פשוט קירבה לאדם אחר
אני רוב הזמן לבד, לא יוצא עם אנשים חדשים, לא מנהל שיחות עמוקות, מסתגר לבד עם עצמי ומבלה את רוב הזמן לבדי.
בעבר זה היה לי אחלה, כי זה היה פשוט מנגנון הגנה ששמר עלי, המוח תוכנת להאמין שאנשים מסוכנים והם רעים ונצלנים...
אבל היום זה אוכל כל חלקה טובה בחיים שלי
אני לא מצליח לעבוד, לא מצליח לייצר קשרים חדשים, לא מצליח לשמר קשרים קיימים.
לא מצליח לנהל שיחות ארוכות בטח שלא עמוקות מהפחד מה יגידו או יחשבו עלי, מהפחד שאולי אגיד משהו לא במקום ויקומו וילכו כי זה מרגיש לי כמו נטישה
קשה לי אפילו לקיים שיחות בווטסאפ! התכתבות פשוטה בווטסאפ מלחיצה אותי
אני יכול להתחיל שיחה עם מישהו או מישהי ופשוט להעלם להם לכמה שעות, ימים או שבועות...

למה אני כותב את זה?
קודם כל כדי לפרוק, להכיר בזה שזה מה ומי שאני וזה מה שאני חווה ומתמודד איתו יום יום.
ודבר שני, מקווה למצוא אנשים כמוני בין אם אובחנו בתור AvPD ובין אם מזדהים עם חלק מהדברים שכתבתי
כי היום מרגיש לי שאף אחד לא מבין אותי כי אני לא מכיר אף אחד שחווה את מה שאני חווה, כולם מנסים להבין, לעזור ולתמוך אבל לא באמת מבינים מה עובר עלי אז העצות והגישה שלהם רק גורמת לי להשען יותר על עצמי ולבודד את עצמי כי זה מרגיש שאף אחד לא מבין אותי ושאני פגום.