היי
אני יעל, בת 19, גדלתי בבית דתי וכל החיים שלי קיימתי אורח חיים דתי, שבת כשרות חגים וכל המשתמע מכך.
בכיתה יב נכנסתי להתלבטות עצומה בנוגע להמשך הדרך, אם צבא או שירות לאומי.
מצד אחד צבא על כל מה שמשתמע מזה. היה לי מן ג׳וק בראש של שירות משמעותי, של לחוות את עם ישראל, של להיות חלק למרות הקשיים. מצד שני, שירות לאומי שבו אני אוכל להשפיע טוב בדרכים עדינות יותר שיותר מתאימות לאופי שלי.
בקיצור, הייתי בבלבול מוחלט
הוצאתי פטור דת ועוד לפני שהוא הגיע בדואר ביטלתי אותו והחלטתי להתגייס. כל כך רציתי לדעת מה זה. עכשיו חמישה חודשים אחר כך אני מבינה כמה ההחלטה הזאת הייתה לא נכונה. לא לאופי שלי, לא לאורח החיים שלי.
שובצתי להיות משקית תש ומיד אחרי הקורס שיבצו אותי בשב״ס, בכלא עופר. אני כאן כבר כמה חודשים ואני סובלת מאוד. סביבה גברית מאוד, אלימה מאוד, אני נחשפת לכל מיני מראות וסיפורים קשים שאני מרגישה שעושים לי רע. אני במצב רוח רע כל הזמן, חסרת תיאבון, לא מצליחה להתחבר למקום ולתפקיד, בחרדות רק מהמחשבה על לחזור לכאן. ברמה של התקפי חרדה פסיכיים שאני מרגישה שאני עוד שניה קורסת. בחיים שלי לא חוויתי כזה דבר
מאוד מתחרטת על ההחלטה להתגייס ומרגישה שאני אוכל לתרום בשירות לאומי הרבה יותר. בוער בי רצון לתרום באמת בדרכים שמתאימות לי ולהיות בסביבה שתתאים לי.
עכשיו השאלה שלי אני יודעת שיש וועדות דת בתוך צהל, שאפשר לפנות אליהן ולהוציא דרכן הקלות מסוימות שנועדו לעזור לחיילות דתיות. פניתי לרבנות הצבאית ואני אמורה לעלות לוועדת דת. אני מכוונת לפטור כדי ללכת ולעשות שירות לאומי, אבל בגלל שחתמתי וויתור על פטור כבר פעם אחת, אני לא יודעת אם זו בכלל אופציה, אם זו בכלל אפשרות, אני כל כך מקווה שכן, אני סובלת בצבא מאוד.
מישהי עברה תהליך כזה ויודעת לספר עליו קצת? יש לי סיכוי להוציא פטור בפעם שניה? מה הסיכויים שלי בכללי מול המערכת? מרגישה ממש אבודה ומיואשת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות