מאז שהייתי ילד כל מה שרציתי זה להרגיש שייך.
ההורים שלי התגרשו בגיל קטן ומאז ועד היום אבא שלי דיכאוני והלב שלי נשבר יום אחד שהוא פגע בעצמו .
הפעם השנייה שהלב שלי התרסק זה שאחותי התגרשה ושיקרה לאמא שלי שהיא צריכה הלוואה בשביל להתגרש מה שהכניס את אמא שלי לחובות והיא שיחקה עם הכסף בבורסה והפסידה את הרוב.
ב 8 לאוקטובר גוייסתי עם שאר המדינה והוצבתי על יד עזה והייתי תומך לחימה לצד קבוצה של לוחמים.
בזמן שלקבוצה של הלוחמים הייתה אחווה וקשר הייתי מחצית מהזמן לבד ורק מקנא בשאר ורוצה להרגיש שייך גם שם אבל גם שם הבנתי שאין מה וחסמתי את עצמי מלהרגיש כי יש משהו גדול יותר ממני והוא החטופים שלשם זה גוייסתי.
לפני חודשיים שוחררתי והתחלתי תואר.
באיזה שהו מקום התחלתי את התואר כדי להעצים את הידע שלי אבל באיזה שהו מקום גם להכיר אנשים וליצור חברויות.
שלשום התרסק לי הלב שוב פעם כי עם האנשים שישבתי ולמדתי כל הזמן וסוף סוף הרגשתי שייך התעלמו ממני כאילו אני לא קיים והחברה הקרובה שלי שדאגתי כל הזמן לקשר עד אותו יום כשהיא הלכה לשבת עם האנשים האחרים ואפילו לא הזמינה אותי לילמוד איתם.
התרסק לי הלב שוב פעם, לא יכולתי לשלוט בזה קמתי והלכתי והרגשתי שוב את ההרגשה כשהייתי בזמנים הכי חרא שיכולתי להרגיש.
לא יודע איך אני חוזר ללימודים, לא יודע איך להתמודד שבסך הכל רוצה להרגיש חלק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות