היי חברים
אני כותב כאן כדי לשתף ולפרוק משהו שיושב לי על הלב הרבה זמן.
אני נמצא בזוגיות כבר שנה וחצי עם אישה שיש בה המון טוב. אנחנו מאורסים, חיים יחד, ויש בינינו אהבה אמיתית. אבל יחד עם זה, אני עייף.
בת הזוג שלי עברה הרבה בחיים שלה. היא סיפרה לי על טראומות ילדות ועל מערכת יחסים רעילה שנמשכה שנים. אני רואה כמה היא סוחבת את הכאב הזה בתוכה, אבל לפעמים אני מרגיש שהוא יוצא עליי. זה מתבטא בהתקפי חרדה, בכי פתאומי, שאלות חוזרות האם בגדתי בה, וקושי עמוק באמון.
יש גם תנודות חזקות במצבי הרוח שלה. היא יכולה להיות מלאה שמחה, ואז לצלול לעצב ולהתכנס בעצמה. יש ערבים שלמים שהיא נשארת במיטה וצופה בסרטונים בלי רצון להיות נוכחת.
אני מנסה להיות שם בשבילה. לחזק, לעודד, להציע עזרה. הצעתי לה לגשת לטיפול מקצועי שיעזור לה להתמודד עם הדברים שהיא נושאת מהעבר, אבל היא תמיד אומרת שהיא תלך בעתיד. אני מרגיש לפעמים שאני לבד בתוך מערכת היחסים הזאת. כאילו אני חי עם מישהי שעדיין לא מצליחה לעמוד מול העולם.
יש גם עניין נוסף שכואב לי מאוד. אני חי איתה יחד עם החתולה שלי, שהיא איתי כבר מעל 17 שנים. היא מבוגרת, דורשת תשומת לב ולעיתים גם לא חשה בטוב. החתולה היא חלק ממני.
אבל בת הזוג שלי שונאת אותה. ממש. היא אפילו אמרה לי במפורש שהיא רוצה שהיא תמות. כדי למנוע עימותים אני סוגר את החתולה בחדר אחר לאורך היום, וזה שובר לי את הלב. ולמרות זאת, הנושא הזה חוזר שוב ושוב.
אני מרגיש מותש מההתמודדות היומיומית, מהקונפליקטים, מהמתח הרגשי.
יש בי מחשבות לסיים את הקשר, לשחרר, אבל גם קול פנימי שאומר לי שהיא תעבור תהליך, תתבגר ותהפוך לאישה חזקה.
אני מרגיש מחויב לא רק לה, אלא גם למשפחה שלה, שהפכה למשפחה עבורי במקום שלא היה לי בו בית רגשי אמיתי.
אבל כמה זמן אפשר להחזיק קשר לבד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות