איך מפסיקים לחשוב כל הזמן על מישהו שכבר לא יהיה חלק מהחיים שלי?

הוא נפרד ממני אחרי 3 שנים ואני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.

היי, אף פעם לא כתבתי ככה בפורום אנונימי, אבל אני באמת מרגישה די אבודה.
אני בת 18, והוא היה האהבה הראשונה שלי.
היינו ביחד כמעט שלוש שנים, היינו מאוד קרובים. זוגיות עמוקה, משמעותית, מלאת אהבה, אינטנסיבית.
היינו ביחד המון, לפחות בשנתיים הראשונות כמעט כל יום
כשהכרתי אותו הוא היה מאוד סגור, לא התחבר לאנשים ועזרתי לו להיפתח, להרגיש שייך.
חיברתי אותו לחברים שלי, עזרתי לו בלימודים, הייתי שם בשבילו תמיד.
לא הרגשתי שאני "מקריבה" פשוט אהבתי אותו באמת ונתתי את כולי.
תוך כדי הזוגיות היו לנו כמובן גם ריבים.
הרבה מהם בגלל שהרגשתי שלא באמת אכפת לו או שאני לא מוערכת. הייתי בוכה המון ומתאכזבת המון, אבל תמיד נלחמתי עלינו.
היו פעמים שחשבתי להיפרד ממנו, אבל תמיד שיתפתי אותו. והוא תמיד אמר שהוא לא רןצה לאבד אותי, שהוא יעשה הכל, שהוא ישתנה.
אני תמיד נשארתי כי האמנתי בנו, גם כשהרגשתי שאני נותנת יותר מאשר מקבלת.
השנה התחלתי שנת שירות, והקשר נהיה מאתגר יותר. מלהיפגש כל יום ללהיפגש רק בסופשים, אבל הרגשתי שאנחנו מצליחים לעמוד בזה, הייתי מחכה כל השבוע רק כדי לראות אותו בסופש.
היינו מבלים את רוב הסופש ביחד.
ואז הוא התגייס, והיה אפילו יותר קשה.
לא היה הרבה זמן לדבר וכשדיברנו הרגשתי שהוא מדבר רק על עצמו
זה כן תסכל אותי, אבל קיבלתי את זה, כי הבנתי שזו תקופה, וזה זמני.
באחת מהפעמים שנפגשנו אמרתי לו שאני מפחדת שניפרד. הרגשתי שהרבה זוגות מסביבי נפרדים וזה הלחיץ אותי קצת. אני יודעת שזה לא באמת אמור להשפיע אבל סתם הרגשתי צורך לשתף אותו.
במקום להרגיע אותי, הוא אמר "אי אפשר לדעת מה יהיה".
הייתי בשוק מהתגובה שלו
שאלתי אותו אם הוא אי פעם חשב להיפרד ממני והוא אמר שכן.
זה שבר אותי. הוא בחיים לא אמר שהוא שוקל אפילו להיפרד ממני, תמיד אמר כמה טוב לו וכמה הוא מאוהב בי.
הוא אמר שהוא שקל להיפרד ממני כי "מגיע לך יותר טוב" " אני לא מספיק טוב בשבילך"
ניסיתי להסביר לו כמה שהוא כן מספיק, שאני מעריכה אותו ואוהבת אותו, בדמעות כמובן.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל קשה לו עם זה שהוא מרגיש ככה, ושאני לא רואה את זה שהוא תוקע אותי ועושה לי יותר רע מטוב.
השיחה נגמרה בזה שאמרתי לו שאני לא רואה את הסיטואציה ככה ואני באמת לא חושבת שהוא לא מספיק,
ואז כל אחד חזר למסגרת שלו והתכתבנו.
אמרתי לו שאני מרגישה מוזר, שאני לא מבינה לאן השיחה הלכה ומה הוא התכוון בדיוק,
הוא אמר שהוא לא רוצה שניפרד, שהוא רוצה שנעבוד על דברים
ואז בשאר הימים שהתכתבנו הוא היה ממש קר ומרוחק ובסופש, כשחזרתי הוא ביקש שניפגש ונפרד ממני.
לא ראיתי את זה בא.
הייתי בהלם ובכיתי כל כך הרבה
לא הצלחתי אפילו להגיב לו
הוא התחיל להגיד לי כל מיני דברים כמו זה שהיינו כל התיכון ביחד והוא מרגיש שהוא לא מכיר את עצמו בלעדיי, שהוא נכנס למסגרת חדשה וכל מיני דברים שפשוט נשמעו כמו תירוצים, שאגב הוא בחיים לא העלה מולי.
הוא סיים את השיחה וליווה אותי הביתה והלב שלי פשוט התרסק.
אחרי זה, כלום.
הוא לא כתב לי.
נשברתי וכתבתי לו והוא ענה לי ממש קר ויבש.
זה כאב לי ברמות שקשה להסביר.
בסוף ביקשתי להיפגש שוב כי הרגשתי שהפרידה הייתה חד צדדית, שאפילו לא הצלחתי להגיב.
סיפרתי לו כמה הדרך שהוא עשה את זה פגעה בי וניסיתי להבין יותר את הסיבה האמיתית מאחורי זה כי אחרי השיחה עצמה נשארתי עם מליון שאלות
הוא אמר שאחרי ששאלתי אותו אם הוא חשב להיפרד ממני פתאום נפל לו אסימון והוא הבין שלא טוב לו במערכת יחסים, שהוא מרגיש שהוא בלופ ושלא משנה כמה הוא מנסה הוא לא מספיק טוב. הוא אמר שאחרי זה הוא הרגיש ממש ריחוק שאין טעם לנסות לגשר עליו ו"איבד רגשות".
לא הבנתי איך מאהבה כזאת גדולה אפשר פתאום "לא להרגיש", איך הוא קיבל החלטה לסיים את זה בחשיבה של כמה ימים? לפי דבריו..
אחרי השיחה הוא פשוט התחיל להעלות דברים לאינסטגרם כמו משוגע , הוא בחיים לא היה מעלה לפני, מחק את הפוסטים שלנו,
הרגשתי כאילו כל מכ שאמרתי בשיחה לא באמת משנה, שהוא מנסה להקשות עליי, שהוא מוחק אותי מהחיים שלו כאילו בחיים לא הייתי חלק מהם.
זה שבר אותי ממש להרגיש שלא באמת אכפת לו מאיך שאני מרגישה
היו לנו כל כך הרבה דברים טובים בזוגיות ואני נשבעת שנתתי הכל
הייתי בת זוג באמת נאמנה, תומכת, הייתי שם בשבילו להכל, עזרתי לו והרמתי אותו בכל כך הרבה דברים
תמיד הייתי חושבת עליו, מראה לו את האהבה שלי
זה שבר אותי שהוא מסוגל לוותר עליי בכזאת קלות
הרגשתי שהייתי חלק כל כך משמעותי בשבילו
הרגשתי שכל הערך העצמי שלי מתרסק,
אם מישהו שנתתי לו הכל מסוגל לזרוק אותי ככה, מה זה אומר עליי?
שוב היינו בנתק ואז ראיתי אותו ושוב יצא שדיברנו
הוא אמר שכואב לו למרות שהוא לא מראנ את זה חיצונית, שאין לו עם מי לדבר, שהוא איבד את החברה הכי טובה שלו, אמר שהוא מעריך אותי על כל הדברים שעשיתי בשבילו, שאין לו שום דבר רע לומר עליי חוץ מזה שהייתי סלחנית מדי
הוא אמר שעצוב לו לחשוב שזה נגמר אבל הוא
שלם עם זה ושהוא חושב שזה עדיף לשנינו.
קשה לי להבין איך הוא כל כך שלם עם זה
באמת הרגשתי שהיה לו טוב איתי ושהוא קיבל כל כך הרבה.
וזה מה שהכי קשה, שהוא זה שבחר לוותר.
שהוא לא נלחם. שבכל הפעמים שהזוגיות שלנו "עמדה במבחן" תמיד נלחמתי
אבל ברגע שיש משהו שמפריע לו, הוא ישר מרים עלינו ידיים.

אני יודעת שמגיע לי יותר, באמת יש לי המון אהבה לתת ואני יודעת כמה אני משקיעה את כל כולי עבור אנשים שחשובים לי
היו הרבה דברים שלא קיבלתי ממנו, הרבה פעמים שנפגעתי יותר מדי,
אבל אהבתי אותו כל כך שזה לא באמת שינה לי, שהייתי מוכנה להמשיך ולהמשיך.

אני מרגישה שאני לא מכירה אותו, שהוא השתנה ממש
שמי שהייתי איתו 3 שנים בחיים לא היה מסוגל לחשוב אפילו על לאבד אותי

הוא אמר בעצמו שהייתי כל כך טובה אליו אבל לא מספיק טובה לעצמי
אבל עדיין לא ברור לי איך הוא פשוט עזב.
אני מרגישה שאני רק בוכה, הולכת עם כאב תמידי.
פעם הייתי מחייכת כל הזמן, אופטימית, מסתכלת על העולם באור הכי חיובי שיש אבל עכשיו אני מרגישה שאני בקושי מתפקדת.
אפילו דברים פשוטים כמו לאכול, או לענות להודעות, או להיות שם בשביל החניכים שלי מרגישים לי קשים.
אני שונאת את זה שאני ככה, אני מרגישה לא עצמי, מרגישה שנאבדתי לגמרי.
אני מוקפת באנשים מדהימים, באמת
יש לי סביבה ממש עוטפת ותומכת ואני מודה על זה כל רגע
אבל אני עדיין מרגישה מועקה כל כך גדולה וקושי שבחיים לא הרגשתי לפני.
אני יודעת שזה תהליך, ושזה ייקח זמן, אבל כרגע אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד בזה.
אני מפחדת שאני לעולם לא אצליח שוב להאמין שמישהו באמת אוהב אותי.
שאני אהיה סגורה, אחרת.
שכבר לא אצליח לתת מעצמי כמו פעם.
אני כל כך פגועה ומרגישה כל כך לא שווה ולא מוערכת וזה כל כך עצוב לי כי באמת נתתי הכל.
וזה מערער את כל מה שחשבתי על הזוגיות שהייתה לנו, אבל בעיקר על עצמי.

אם מישהו קרא עד הסוף, תודה.
אני יודעת שקצת חפרתי אבל היה לי חשוב לשפוך את הלב.
אם מישהו עבר משהו דומה, אני אשמח לכל מילה, עצה, או חיזוק.

כל החברים והמשפחה מסביבי אומרים שהוא עומד להתחרט, שהוא הולך להבין מה הוא איבד
אני יודעת שזה כבר לא כזה משנה בשלב הזה, כי לא מגיע לו שאחזור אליו, אבל אתם חושבים שהוא יתחרט?
חוץ מזה הייתי שמחה לדעת
מה עזר לכם לשחרר? איך מפסיקים לחשוב כל הזמן על מישהו שכבר לא יהיה חלק מהחיים שלי? איך להחזיר את הערך העצמי שלי? איך יוצאים מהלופ של המחשבות?
איך להסביר ללב שלי שמגיע לי יותר טוב??

תודה לכם