כל החיים שלי נלחמתי בגמגום שהיה לי,נלחמתי עם עצמי נלחמתי בחיים נלחמתי בכולם.
בצו גיוס שלא היה לי לא התייצבתי כי פחדתי מעצמי פחדתי מהתחלות חדשות השתמטתי שנה,ההורים שלי רצו לשחרר אותי על רפואי בעקבות הניתוח שהיה לי ולא רציתי,רציתי להלחם בעצמי להפסיד לפחד,איך אני אסתדר בחיים עם כל הזמן אני בורח?בסוף הלכתי במשפט ויתרו לי והתגייסתי לגו'ב וגם התגייסתי מאוחר בגיל 20 העיקר להוכיח לעצמי שאני יכול.
שכולם שרו את התקווה בטקס ההשבעה הרגיל של הגובניקים לכולם זה היה נראה סתם,אני עמדתי שם עם דמעות בעיניים וזה היה בשבילי לסמן v על עוד מלחמה עם עצמי בבקו"ם שלחו אותך למקום רחוק ואני היה לי קשה ורציתי ללכת למרות הכל ולמרות הבעיות הבריאותיות שלי,ההורים לחצו להלחם שיעבירו אותי בסיס ובנתיים הלכתי לעשות בדיקות וההייתי מסופח לר"מ 2 לתקופה אבל כלום לא עזר ונלחמתי וההורים שלי נלחמו להעביר אותי בסיס היה לי שתי נפקדויות,אמרו לי לבוא לבסיס ואז אחרי תקופה יעבירו אותי ההורים לחצו שלא ויטפלו בזה והמצב יותר הסתבך ביקשנו להשתחרר על רפואי אבל זה היה קשה ואז הייתי עריק והם לא היו יכולים לעצור אותי כי אני בנאדם חולה ובכל זאת רציתי ללכת לעשות צבא כמו כולם למרות הגיל והכל אבל שוב פעם שמעתי ללחץ של ההורים.
ובסוף הצבא ככה זרק אותי על בעיות משמעת בלי כלום לא רצו שאני אחזיר את הדברים אפילו רק שאני אעוף.
ואני...נהרס לי העתיד נהרסו לי החיים הפסדתי בעוד מלחמה,רציתי לפחות להשתחרר על רפואי וללמוד לתואר זה עוד חצי נחמה,אבל לזרוק אותי על משמעת??ככה לעשות לבנאדם חולה??
ואני נשארתי עכשיו מאחורה הרחק מבין כולם...גם העתיד נהרס לי וגם כולם עשו צבא והכי חשוב......הפסדתי בעוד מלחמה שלי עם עצמי.
ונשארתי אותו ילד בגיל קטן עם כל הפחדים בגוף של בנאדם מבוגר,לובש כל פעם מסיכות מנסה להתעלם מהכל ולהראות שהכל בסדר,אבל שאתה עם עצמך מסתכל במראה רואה פרצוף יפה,אחד שתמיד מחמיאים לו על הכל,והדמעות מתחילות לרדת לאט לאט בלי הפסקה כי כמה ילד בן 20 יכול לעבור בחיים שלו,הנפש חלשה מאוד וקשה ככה,העיניים הבהירות מתמלאות בדמעות וכל המסיכות יורדות .
והמראה החיצוני זה סתם זיוף ומסיכה אחת ענקית,מזה שווה שאין לך את האושר הקטן הזה בתוך,לא זכיתי להרגיש אותו בחיים אבל שמעתי שזה נדיר.
העלבות,בושות,צחוק בפנים...ומלחמות תמיד בפחד שלא משחרר,חוסר עצמאיות...חוסר אמון בעצמך,ועד שרציתי לעשות צבא גם שמעתי להורים שלי ובסוף אכלתי אותה,לך תלחם עכשיו שישנו לך תשחרור לרפואי לך תלחם בצבא ולך תלחם בכל העולם,ובנתיים גם המצב בבית לא טוב מבחינה כספית...
המראה החיצוני לא שווה כלום,הרבה מחמאות על זה שאתה נראה טוב אבל מזה שווה שאתה לא בנאדם מאושר בחיים פוחד שלא תמצא מישהי שתקבל אותל ככה
וזה שלמעלה הוא קיים בכלל?תמיד חייב להכות? כל החיים? למה?
תודה על הפריקה,ואם יש מישהו שיודע מה לעשות בקשר הצבא שיגיד לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות