אחרי שנפרדנו בפעם השניה שלחתי הודעה לאמא שלה שהיא מאבדת שליטה, הייתי בסדר?

שלום לכולם, הגעתי לאתר הזה כי אני באמת רוצה תגובות רציניות והכי כנות שיש.
יש פה באמת אנשים מדהימים ואשמח לייעוץ.
אז אני נדב, בן 20, חייל קרבי.
יצאתי עם האהבה הראשונה שלי במשך שלוש שנים. אני אגיד בקצרה על הקשר כי זה פחות רלוונטי.. הייתי הראשון שלה בהכל, והיא שלי בהכל. הייתי החיים שלה והיא שלי, היא לא יכלה בלעדיי, המשפחה שלה הייתה מאושרת שהיא איתי ואהבו אותי כמו בן. הקרבתי כל כך הרבה בשבילה, הפסדתי כל כך הרבה בשבילי רק כדי שהיא תחייך ותעבור תקופות קשות בחיים שלה, ממש הקרבתי את הנשמה שלי שלוש שנים לאדם שאהבתי כדי שיהיה לו הכי טוב שיש. לא תמיד קיבלתי בתמורה, אבל רק הסיפוק שהיה לה טוב הספיק לי...
אחרי שלוש שנים נפרדנו כי היא בגדה בי.
מצאתי הודעות בטינדר, פייסבוק, סמסים, שיחות, וכו' וכו'.
מבנים פשוט דוחים שרק רוצים לפתוח את הרגליים שלה. הייתי מרוסק נפשית, לא יכלתי להתמודד עם זה יותר, לקחתי לה ת'טבעת שהשקעתי בה הרבה ( שאגב .. באמת שהיה לה משמעות בשבילי ), עם הכסף הבודד שהיה לי.. והשארתי לעצמי. עפתי מהבית שלה ומאז לא דיברנו..
הייתי מרוסק, היה לי קשה, הייתי סגור למערכות יחסים חדשות, ולא נתתי לבנות לפתח ציפיות וקשרים.
כמה חודשים עברו, ו - "צוק איתן" התחיל.
המלחמה הייתה כל כך אינטסיבית, כל כך קשה, כל כך הרבה טראומות, 10 שבתות בשטח, בלי בית , בלי חברים, רק מלחמה מלחמה ומלחמה .
לקראת סופה, היא כתבה לי בוואטצפ. ( * לא דיברנו מאז הפרידה, ועבר כמעט 4 - 5 חודשים )
התחיל בשאלות של: " מה קורה ? אני מקווה שאתה לא קשור למלחמה.."
הסברתי לה שכן ושאני בעזה. שאלה ושאלה.. וקטעתי אותה, אמרתי לה שתפסיק לכתוב לי, כי זה לא עושה לי טוב, וגם בשבילה. שתמשיך בחייה ושתתמקד בעיסוקים שלה, היא לא צריכה את זה על הראש, ואני עוד הייתי בתהליכים של לשכוח אותה מהחיים שלי...
עבר עוד יום, והיא המשיכה לכתוב.. ועוד פעם.. ועוד פעם..
עד שהתקשרה, בכתה לי כמה שהיא אוהבת אותי, שהיא לא יכולה בלעדיי, כמה שהיא מתגעגעת למגע שלי ואליי, לאהבה שלי ולאכפתיות, ובכתה פשוט בלי סוף..
אני נשברתי, ההתרגשות הזאת עשתה לי טוב.. אמרתי לה שאני אוהב אותה. ( אני לא. זה היה כנראה מגעגועים.. )
המלחמה נגמרה, ונפגשנו.
היא סיפרה לי שהיא שכבה עם גברים בזמן שלא היינו ביחד, שניצלו אותה, עשינו ממנה "זיון קבוע" ( מצטער על המילה ) . ואנשים כל כך חרא.. פשוט ילדים שרק מחפשים סקס, עישון , אלכוהול.. באמת שילדים פח. לא ציינתי, אבל היא בי'ב עכשיו.
היא מעשנת הרבה.. מתאפרת פתאום ממש.. הולכת עם תיק צד כל הזמן.. איפור בכל מקום..
זאת לא אותה אהבה שהיה לי.
חזרנו לשבועיים, היא כל כך רצתה.. ובכל זאת נתתי לה צ'אנס.
היה לנו טוב, הסקס היה לא כמו פעם.... אבל לא באתי עם ציפיות גדולות.
יום אחד קפצתי להפתיע אותה בביתה, היא גרה לידי.. זה היה 00:00 בלילה, היה לה בית ריק, וקלטתי מכונית של בנאדם ליד הבית שלה ואור בחדר שלה...
חטפתי הלם.
איבדתי את עצמי.
לא הייתי אותו נדב רגוע וטוב..
רצתי לדלת, דפקתי בלי סוף.. צעקתי שתפתח לי מהר.. לחצתי בפעמון בלי סוף..
פתאום אחרי עשר דקות נפתחה הדלת. המנהל עבודה שלה בבית קפה ( בן 28, היא בת 17 ) פתח עם חיוך : " היי נדב ! מה קורה ? "
הייתי אדום, היה לי זעם, זה לא הייתי אני. נשברתי.
התחלתי לצרוח : " מה נראלך ? ! אתה לא מתבייש ?! קצת עמד לך אז אתה הולך לזיין ילדה קטנה ? "
הוא ניסה להרגיע ולהגיד שהכל בסדר.. דחפתי אותו.
הוא טען שהוא בא לקחת תפריט ששכח אצלה..
( ברור, 12 בלילה, בית ריק, התפריט ישב אצלה בחדר כבר חודשיים, והוא אצלה עשרים דקות. ) נו באמת, עשו אותי באצבע ?

אמרתי לו שיעוף החוצה מהר.
נכנסתי לבית שלה.. שאלתי אותה ברגוע עם דמעות בעיינים..
" את מרוצה ? הינה.. עשית את שלך מאיה.. אני עם דמעות.. מרוסק שוב, ברגילה שלי שקיבלתי סוף סוף אחרי המלחמה.. ועכשיו פשוט הראת לי בפנים מי את."
עפתי מהבית.
לא ניסתה לכתוב לי לא כלום..

* עבר חודש.
עם הזמן ראיתי שהיא מעשנת יותר.. נכנסים לה בנים לבית.. איבדה את עצמה... אני לא מאמין שזה בגללי. היא פשוט מושפעת.. ומנצלים אותה..
היא איבדה את התמימות שלה..
זיינו אותה בלי סוף.. פשוט אנשים דוחים..
אני לא אוהב אותה יותר ולא יאהב, אבל שראיתי דבר כזה, הרגשתי שאני חייב לתפוס אחריות ולעשות משהו.. כל מה שאני יכול.
אני לא רציתי לדבר איתה כי זה פשוט לא מתאים.
אמא שלה בנאדם מדהים, והחלטתי לרשום לה. אמרתי לה שאני דואג לבת שלה, ושאני מבקש ממנה בבקשה לשים עין עליה, היא מסתובבת עם בנים שהיא לא צריכה להיות איתם, היא השתנתה והיא כבר לא אותה מאיה שהייתה לי. שאמנם אנחנו לא ביחד אבל אני מבקש שתשמור עליה.
היא רשמה שהיא תסגור את זה מולה..
יומיים אחרי, מאיה שולחת לי סמסים עם קללות, עצבים, למה נראלי שאני רושם לאמא שלה, למה אני מתערב לה בחיים, למה אני לא משחרר ממנה, מי אני בכלל, קללות בלי סוף.. כאילו נכנס בה שד.
רשמתי לה את כל האמת בסמסים, מה אני חושב עליה, מה נהיה ממנה, איך היא נהייתה פשוט דוחה, שתתעורר כבר לעזאזל.
וסיימנו.
אני קצת פגוע מהקללות.. וזה גרם לי לתהות, הייתי בסדר ? יש משהו שעשיתי לא נכון..
אני אשמח לדעות וביקורות בונות..
תודה רבה לכולם.
מה אתם חושבים שיהיה הלאה ?