עד עכשיו לא ממש חשבתי על הנושא הזה, אבל בזמן האחרון הוא מציף לי את הראש במחשבות ופחדים כשהתחילו לשאול אותי אנשים מה אני מתכוונת לעשות אחרי הצבא...
אני חיילת ג'ובניקית שעתידה להשתחרר ביוני הקרוב, ובעיקרון הדברים הראשונים שאני מתכננת לעשות אחרי השיחרור זה מיד לעבוד ולממן לעצמי את הרישיון ולייזר...
ויש לי גם כיוון מה אני חושבת שאני רוצה ללמוד, משהו עם ילדים/חינוך/חינוך מיוחד/קלינאות תקשורת ואם זה לא ילך אז משהו עם פסיכולוגיה, אבל יותר מזה אני לא יודעת מה אני אעשה כי הציונים שלי גם לא ממש בשמיים...
אני בפחד שאני לא אדע להסתדר לבד בחיים האלה, כלומר להיות עצמאית, לממן לעצמי דברים מבלי לבקש עזרה כספית מההורים, שיהיה לי קשה להשתלב בחברה עם אנשים...
אני חוששת ששום דבר לא יילך לי, ושאני לא אדע איך להתמודד עם דברים, שאני אשאר בסוף לבד בעולם הזה, בלי חברים או אוזן קשבת. לרוב אני אדם מאוד אופטימי ולא פרנואיד, אבל פשוט בנושא הזה אני לא מצליחה למצוא איזה מפלט שינחם אותי.
אני תקופה ארוכה מנסה להדחיק את המחשבות הרעות הללו, אבל אני לא מצליחה.. זה פשוט חזק ממני ולא מרפה /:
הכי הכי מטריד אותי אבל זה שאני אשאר בודדה מבחינת זוגיות, כי אף פעם לא הייתי עם מישהו ואין לי בכלל ניסיון, המצב שלי כזה גרוע שאפילו דייט לא היה לי אף פעם או נשיקה. אני לא איזו בחורה מוזנחת שלא מטפלת בעצמה ושלא יוצאת מהבית, כן יש לי כמה חברות שאני יוצאת איתן לפאבים/ברים וכו' אבל תמיד פונים אליהן... היו לי כמה שיחות עם גברים, אבל בסופו של דבר הקשר נתקע/ניתק או שנפלתי על גברים שיצאו ממערכת יחסים ארוכה והם חיפשו איזה ריבאונד ואני לא מתכוונת להיות איזה אופציה ב', או שהם סתם חיפשו איזה סטוץ ואני רוצה מערכת יחסית רצינית בלי כל המשחקים מסביב. אני גם חושבת שיש לי מה להציע, אבל פשוט אף אחד לא רואה את זה וזה לא שיש לי דרישות גבוהות, בכלל לא. מתסכל אותי ממש לראות את כולם מתקדמים בחיים שלהם ורק אני נשארת מאחור בלי כלום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות