חיילת חג"ם, לא מסתדרת עם הקצינה, איך לעבור למג"ב?

היי, שלום כולם.
אני בת 19, התגייסתי לפני שנה בערך כחיילת חג"ם ואני משרתת כרגע באיו"ש.
השאיפה שלי תמיד הייתה להיות תומכת לחימה בסיירת מג"ב ובהמשך להמשיך ללוחמות לפי המוטיבציה, בכל זאת שנה בצה"ל זה טיפה שוחק, ואני מתה לגמור עם השירות אבל אני מאוד אוהבת את מג"ב ומוכנה לחתום ולהשקיע כמה שניתן.
עברתי תהליכים, ראיינו אותי קצינים מצה"ל וממגב, לפי מה שהבנתי אני צריכה לעבור עוד ראיון. ובעזרת השם סוף סוף אגשים את החלום.

בינתיים, אני חיילת של קצין לוגיסטיקה (קל"ח), ועד לא מזמן הגיעה אליי מפקדת חדשה.
כולם יודעים איזה חיילת הייתי, ממושמעת, עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר, אם צריך נשארת שעות נוספות כדי להשלים את העבודה, תורמת, מחוייכת, דומיננטית.
מאז שהמפקדת הזו הגיעה היא מנסה להתחרות בי ולהיכנס לנעליים שלי.
כשהגיעה לחטיבה, היא הייתה זורקת לי הערות כמו "לכי תעשי קפה" / "אני לא הפקידה פה" כל מיני עקיצות קטנות שגרמו לי פשוט לשנוא אותה.

עם הזמן, אני יותר ויותר אוגרת בתוכי, וזה משפיע על שמחת החיים שלי, על הרצון לשרת, על המוטיבציה שלי, אני נכנסת לדאון מכלום, מתחילה לבכות המון, כל הזמן עם פרצוף חמוץ, על מה ולמה??????? קצינה צעירה שהתחילה זה עתה את הסדיר שלה?

בקיצור, לפני כמה זמן קרה משהו במשפחה והייתי חייבת לקבל מיוחדת על זה, לתמוך במשפחה ולהיות שם. אני גרה במושב ולכן זה לא פשוט להחזיק את הבית + לול, כי ההורים שלי פשוט לא תפקדו.
קיבלתי מה שרציתי להפתעתי.

לאחר זמן מה חזרתי, הפוכה מכל המצב בבית, המצב נשאר כמו שהוא אבל חשבתי שאם אהיה רחוקה מהבית - אוכל לשכוח מכל מה שקורה.
בדיוק ההפך,
לא תפקדתי, הלב שלי היה בבית, לא הייתי במיטבי וכל מי שדיבר איתי הותקף.
יום אחרי שחזרתי הייתי צריכה לעשות תורנות מטבח, לא הסכמתי,
"והתחצפתי" למפקדת. היא כמובן העלתה אותי למשפט.
אחרי הכל היא צריכה להבין אותי, לפחות בתקופה הזאת, להיות קצת יותר רכה וקשובה, לתמוך ולסייע ככל הניתן, וזה לא קרה, בכל התקופה הזו הרגשתי כאילו היא "עושה לי טובה" ממלאת אחרי ההוראות, שואלת לשלומי כי זה הכרח.

אחרי המשפט, נכנסתי לקצין שלי, ששפט אותי,
לסיפור הזה לא ניכנס כי זה פשוט יריקת סמוחטה בפרצוף,
אני החיילת שעשיתי ה-כ-ל בשבילו ומעבר, שהייתי עולה למטבח להביא לו אוכל כי באמת היה אכפת לי שהוא יאכל אחרי לוזים שלו! שהייתי ממלאת את הלשכה בכל טוב וממלאת תקן של קצינה!
בקיצור התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה,
על למה ולמה ואני לא במיטבי ותתחשבו ובלה בלה בלה...

אחרי זה היא קראה לי לשיחה ואמרה שהיא לא התכוונה שאקבל 21 יום ריתוק, ותפנה לסמח"ט להארכת המיוחדת.
אני קיבלתי מה שצריך, שום אדם שפוי לא ייתן לחייל להישאר בבסיס במצב כזה.
החברות שלי כבר לא יודעות מה לעשות.
אני כל היום במחשבות על זה, כל היום רוצה לבכות,
התנהגות כזו לא מתאימה לי אני בחורה שעברה דברים לא קלים בחיים ותמיד התחשלתי והתחזקתי ולא ייבבתי כמו ילדה בת 3,
אני פשוט חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.

דיברתי על המצב עם ההורים שלי, אבא שלי לא אומר יותר מדי,
אמא שלי משמיצה אותי על זה שאני חוצפנית ושאני לא טלית שכולה תכלת.
אמא שלי היא בעיה בפני עצמה, קשה לה לתמוך ולחזק את הילדה שלה היא תמיד תבחר או שחור או לבן במקום להיתפס על אחד האפורים באמצע.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות???
אני כרגע לא מדברת עם אמא שלי, אין לי כוח למלא את עצמי בעוד יותר אנרגיות שליליות ממה שיש בי עכשיו.
איך אוכל להתגבר על הכעס? אני אדם מאוד עצבני שאוגר בתוכו ולא מרפה. איך להשתחרר? איך לייעל את הכעס שלי לדבר חיוביים?
איך לחזור להיות מלאת שמחת חיים?
איך להיות חיילת טובה עד שאעבור למג"ב? אני לא רוצה לעשות בעיות כי זה החלום שלי.


בבקשה תעזרו לי.