האם לצאת מהצבא?

טוב אז לי כמו לרבים- לא טוב בצבא.. אבל אני אתמקד בי. ולפני הכל אני רוצה להתנצל על האורך אבל חשוב לי באמת לא להחסיר שום פרט כדי להגיע לפתרון שיכול להיות הכי טוב עבורי.
לפני הגיוס לא לקחתי ברצינות את הצבא.. כאילו בצו ראשון וביום המאה כן נתתי את מה שיכלתי אבל משום מה זה היה נראה רחוק ממני כאילו זה בחיים לא יקרה, אני לא יגיע לשם.. אבל אני שם טיפה יותר מחמישה חודשים ולא טוב לי. רע לי. מאוד.
חשוב לי להדגיש שעוד לפני הגיוס התמודדתי עם בעיות אישיות שהפריעו לי בתפקוד יום יומי ,לא במידה שנתתי להם להשתלט עליי ולקחת אותי למקום אחר.. זה משהו שקשה לי להגדיר אותו בעצמי או להצביע עליו גם אף פעם לא טיפלתי בזה אבל בכל מקרה זה כן השפיע על הרבה תחומים אחרים ביניהם חברה.
טוב אז אומרים שצבא זה משנה וכן רציתי את השינוי הזה לעצמי חשבתי שהצבא אולי יפתח אותי יותר וינער אותי מכל הבעיות האלה כי באמת רציתי שהם ייעלמו. וההפך הגמור קרה. אפשר להגיד שנקודת המפנה הייתה כשבישרו לי שאני משובצת לפיקוד דרום, מאז הכל התחיל להשתבש.
התפקיד שלי הוא משקית.צו"ב (צופן וביטחון ) זה נשמע הרבה יותר טוב מכפי שזה בפועל חח.. במסגרת התפקיד אתה נמצא בחדר שיש לאייש אותו מסביב לשעון. כלומר, אתה נמצא עם אותם אנשים שאפשר לקחת את זה לטוב ולרע (במקרה שלי רע- רוב הבנות הן "הוותיקות" אוטוטו משתחררות אז לא כלכך מעניין אותן להכיר הן במעגל החברתי שלהן בתוך עצמן אז אנחנו די מפולגים עכשיו) זה המקום שאתה ישן בו, מתקלח בו, אוכל בו, לא זז סנטימטר ממנוו! זה יכול לחרפן ואני כבר באתי כזאת אז להוסיף על זה........ בקיצור, נכנסתי לדיכאון רציני- זה שיתק אותי.. אני בקושי מדברת משתדלת להימנע מאינטרצקיה בין אישית וכל פעם שכן יש לי הזדמנות להכיר אנשים חדשים אני נרתעת ובורחת.. לא מפסיקה לבכות, מקללת את החיים שלי ועושה כל מה שאדם אחר בדיכאון עושה.. עכשיו, בנוסף על כל זה יש לי מפקדת שהיא פשוט מרשעת עם דם קר ובלי לב.. היא ממש שנואה וכולם מכירים אותה בתור המכשפה של הפיקוד אמנם יש לה "מוניטין" טוב בתחום אבל לפי דעתי היא מתנהלת ומנהלת את המקום בצורה לא טובה- אווירה של פחד מה שהיא אומרת זה מה שנקבע ולאף אחד אחר אין דעה בנושא.. אווירה דיקטטורית מגעילה שמלחיצה אותי חח קשה לי לגשת אליה מפחד !! אני יודעת שאם אני אצטרך תמיכה ממנה אני לא אקבל אותה.. יום בהיר אחד היא החליטה שאנחנו עושים לה בעיות ( אני יכולה להעיד על עצמי שאני חיילת טובה - עושה את העבודה כמו שצריך וכל מה שאומרים לי למרות שכן.. אני עושה את זה בחוסר רצון וחשק ..) אז היא שינתה את היציאות של החדשות ל-11-3 ( 11 יום בבסיס פתוח יש לציין ושלושה יום בבית) וקראה לזה תקופת חפיפה בתור תירוץ אז תחשבו מה זה להיות 11 יום במקום שאתה לא סובל כלוא באותם ארבע קירות שאתה לא יוצא מהם..
גם מאוד קשה לי העבודה הזאת כי היא התעסקות במספרים בעיקרה
הגשתי טופס 55 עם מכתב מרגש עד כאב והוא נדחה.. אז הלכתי לקב"ן שהבין אותי מאוד והביא לי המלצה למעבר הוא גם דיבר עם המפקדת שלי ושניהם הגיעו להסכמה שהמקום הזה לא בשבילי ושהיא לא מחזיקה בכוח *בולשיט* לא משנה שאחרכ שנכנסתי איתה לשיחה היא שינתה והפכה את היוצרות המנוולת הזאת.. אז הדילמה שלי היא כזאת.. האם לנסות לעבור ליחידה אחרת כי עכשיו אם אני אגיש טופס 55 רוב הסיכויים שהוא יתקבל אבל מצד שני אני לא מצליחה לראות שיהיה לי טוב בכל מקום אחר.. כאילו אם הייתה לי היכולת להקפיא את השירות לצאת "לטפל" בעצמי ולחזור הייתי עושה את זה. אפילו פעמיים!
או שאני יכולה לצאת לגמרי מהצבא אבל הפחד שלי הוא החרטה אחרי זה על כל החוויות שהייתי יכולה לחוות רק בצבא, או על כל האנשים שיכלתי להכיר.. ויש גם את כל הקטע שאומרים שזה תוקע את העתיד וכל זה..
בקיצורררר הלפ מי !

תודה מראש לכל העונים.. (: