שלום לכולם,
אני חייל כבר 8 חודשים, ובכול ה8 חודשים האלה עברתי רק סבל ברמה שזה שינה אותי לגמרי. אני לא מסתדר עם המערכת הצבאית, היא מכניסה אותי לדכאונות ומצביים נפשיים ממש קשים. ברמה שאם אני לא הולך איזה יום (גימלים או אפטר) אני עדיין מוצא את עצמי עם דמעות באותן יום, מהשניה שאני פותח את העיינים בבוקר ועד שאני הולך לישון לא מפסיק לחשוב ולסבול מהצבא .
עברתי כבר כמה מקומות בצבא, כיום אני ביומיות מקוצרות 9-1 לרוב לפני ועדיין רע לי, אני אמור לעבור בסיס בקרוב כי גם פה ממש לא מסתדר אבל נמאס לי כבר סתם לסבול ולא לתרום בכלל .
יש לי עוד הרבה לספר אבל לא רוצה לחפור, בסופו של דבר ההתלבטות שלי היא האם לצאת על נפשי (חשוב לציין שיש לי את האופציה הזאת ויש לי גם קהס 43 מקבן) וללכת לעשות שנה שירות לאומי, לתרום באמת ולהפיק לעצמי יותר, או להשאר בצבא,לסבול עוד עד שאקבל איזה תפקיד של 5-9 יומיות או משו כזה, להעביר את ה3 שנים האלה בבזבוז מוחלט וב0 תרומה אמיתית לצבא ופשוט לנסות להפסיק לסבול מהמערכת ולמקד את מרכז חיי לא בצבא.. כי כרגע אף שאני 4 שעות ביום בבסיס אני עדיין מרגיש נורא, חוזר הביתה ובוכה וסובל המון.
מה כדאי לעשות? חשוב לציין שאני בא ממקום שלצאת מהצבא זה באמת סיפור גדול ואין כמעט אנשים בסביבה שלי שיצאו הצבא וזה החלטה קשה וגדולה.
ההורים שלי התנגדו ממש בהתחלה אבל הם כבר מבינים את מצבי ואת זה שזה לא אפשרי שאמשיך ככה כי אצא אחרי 3 שנים מחורפן לגמרי
חשוב לציין שאני כמובן מאוד דואג להשלכות בעתיד וכו׳ למרות שאני מאמין שהן לא גדולות כמו שמציגים את זה,אך אני לא רוצה לחיות כול הזמן בהרגשה שוויתרתי ועם אות קין..
דבר אחרון, התחלתי בקרבי את הצבא, אני מכיר את הקיצון השני ואני במצב שלפני חצישנה הייתי סוגר 21 בטירונות קרבית והיום יומיות של 3-4 שעות ועדיין מאוד מאוד קשה לי נפשית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות