אשתי בגדה בי ומתחננת שנחזור, האם כדאי לי להסכים?

כשהיחסים בן בני הזוג לא טובים או נשחקו אז יש סבירות גדולה לבגידה. אצלי זה היה בדיוק ההפך. אהבתי את אשתי מאוד וכך גם היא. מעט מאוד במהלך השנים שבכלל רבנו כיבדנו אחד את השני בקיצור האהבה הייתה קיימת במלא עוצמתה גם חיי המין היו מעולים ואפילו יותר מכך.
נולדה לנו ילדה מדהימה ביופייה והחיים היו על גבול המושלמים.
עד לרגע הזה
האמת אני לא זוכר איך בדיוק השיחה התגלגלה ובהקשר של מה הגענו לדבר על נושא של בגידות בן בני זוג ועל זה שיש הרבה מאוד גרושים ושהפייסבוק והאינטרנט גרמו להקצין את המצב .
בלהט הדיבור אשתי אמרה משפט שעל פניו נשמע טריוויאלי אך בי הוא עורר חשד ניסתי להדחיק אבל משהו בער בי ולא נתן לי מנוח והרגשתי שאני חייב להסיר את החששות שלי
בקשתי לשכור את שירותיו של חוקר פרטי והסכומים שנדרשתי לשלם היו מאוד גבוהים וויתרתי על הרעיון להוציא מהתקציב המשפחתי בכדאי לבדוק משפט אחד זניח שנאמר . החלטתי שאני בודק בעצמי ופוקח עין על כל דבר התחלתי בבדיקות ומעקבים תחילה בדקתי את הטלפון הנייד שלה ולא גילתי דבר בדקתי את המחשב וגם שם לא היה דבר ביצעתי מעקבים כשהיא יצאה מהבית לחוגים ולא נמצא דבר . חקרתי בנושא בצורה הסתברותית כיצד בגידה קורמת עור וגידים וגיליתי להפתעתי שרוב הבגידות נולדו דווקא במקום העבודה. ומכאן הבנתי ששם אני צריך לבדוק. התחלתי לבצע מעקבים על פי אינטואיציה ולפתע זה קרה אשתי יצאה ממקום עבודתה פסעה לה ברגל ונכנסה לקניון ואני בקושי רב עוקב אחריה ומנסה לא להיתפס דיי הייתי רגוע חשבתי סה"כ קניון מה יש לי לדאוג אך כאשר היא עברה בהליכה מהירה את חנויות הבגדים שהיא כל כך אוהבת גרם לי לתהייה ולדבוק במעקב בצורה נמרצת יותר. סופו של הביקור בקניון היה בקומת החניה שם המתין לה גבר ניגש אליה חיבק ונתן נשיקה חטופה . חששתי ממה שנגלה לעיני אבל עדיין מתלבט אולי זה סתם לא משהו רציני סתם ידיד שנסחף באמירת השלום שלו אך אותי יותר מעניין איך אני ממשיך את המעקב אחריהם רשמתי על הנייד את מספר הרישוי של האופנוע ועליתי למעלה בריצה מטורפת בכוונה לנסות לאתר אותם כשיצאו מהחניון. ידעתי שהמעקב הגיע לסופו אין לי כל דרך לעקוב אחריהם בטח כשהם רכובים על אופנוע ואני ללא כלי רכב קרוב . אני מסתכל מסבבי ורואה את עמדת האופניים להשכרה מוציא אופניים מהעמדה ולא מוותר ויודע שהסיכוי שלי קלוש להתחרות באופנוע . הם הגיחו מהחניון ואני מדבש אחריהם ופשוט כאילו נס הם רוכבים לאט וברוגע ואני מזהה את אשתי מחזיקה את הגבר חזק וניכר היה שהיא נורא מפחדת מהרכיבה. למרות זאת לה היה קל בטח לא עם אופניים נחותות כאלה למרות שהנסיעה הייתה יחסית קצרה הרגשתי כאילו רכבתי את טור דה פרנס הייתי כל כך תשוש הלב שלי הלם בחוזקה ובקושי הצלחתי לנשום .אני מביט סביבי ולא מבין לאן הם מתכוונים ללכת מסביב בניינים מפויחים וישנים ספק מבני תעשיה ספק משרדים עדיין חבושים בקסדות שיטה יפה אמרתי לעצמי אף אחד לא יכול לזהות אותך.הם ניגשו לעבר בניין ונכנסו לתוכו המעלית הראתה לי את הקומה בה עצרו ואני למרות העיפות החלטתי לעלות ברגל .כרגע המצב הוא
שאני יודע בוודאות שהם נמצאים בקומה אך באיזה מקום בדיוק אין לי מושג עלתה במוחי המחשבה להתקשר לאשתי ולנסות לשמוע מהיכן הנייד מצלצל אך וויתרתי על הרעיון וניסתי לחשוב על דרך אחרת. בחנתי את המקום שנראה מוזנח ודיי רועש מכמות המזגנים שעבדו בפיר המקושר למסדרון
בחנתי את המקום בקפידה ושמתי לב
שכל המזגנים עבדו הבטתי למטה וראיתי מזגן אחד שעובד אך עדיין לא טפטף ממנו מים ומכאן שיערתי שזה המשרד אליו הם נכנסו אני לא מאחל לאף אחד להרגיש את התחושה הזאת כל דקה שעוברת מרגישה כמו נצח ויש לך את הרצון לרסק את הדלת ולהיכנס פנימה ולבדוק האם זה קורה באמת
קרבתי את האוזן אל הדלת ואחרי מה ששמעתי הבנתי שזהו לא נותר ספק הקל שבקלים בזה הרגע גבר גוער מעל אשתי ובועל אותה כאשר החלב עדיין לא יבש משידיה ההשלמה עם הבגידה של אשתי ריסקה אותי באותו הרגע נתקפתי בהתקף של טירוף נגשתי שוב אל המזגן עקבתי אחרי הכבל שהוביל ישירות לארון חשמל קומתי הורדתי את המפסקים והמתנתי . עדיין לקח זמן רב עד ששמעתי את המנעול של הדלת מסתובב. ראשון עמד המאהב צעקת בהלה נפלטה מאשתי והמאהב הבין מייד את המצב תוך שבריר של שנייה הלמתי מכת אגרוף אדירה ומדויקת לפניו של הגבר . המאהב צנח ארצה מחוסר הכרה .אשתי באותו רגע הורידה את נעלי העקב והתחילה לברוח כמו מטורפת לא ניסיתי לעצור בעדה אין על מה הבנתי שכאן הסתיימו חיי הנשואים שלי .מייד יצאו עובדים מהמשרדים הסמוכים והחלה התקהלות ואני ברחתי משם . עליתי על האופניים שהסתרתי ורכבתי דומע כמו תינוק החזרתי את האופנים למקום הארור שלהם הגעתי לרכב שלי וישבתי בו זמן ארוך והנה הגיע שיחת הטלפון של אשתי והסבירה עד כמה היא מתנצלת ומבקשת סליחה והתחננה שלא אפגע בה.היא הסבירה שהיא לוקחת את הילדה והולכת לאימא שלה עד שהעניין יירגע ואז היא תסביר את הכול לא אמרתי דבר ניתקתי את השיחה וניסתי לחשוב לאן אני ממשיך מכאן להסגיר את עצמי למשטרה אולי לפנות לעורך דין או להמתין בכלל שהמשטרה תזמן אותי לחקירה. האמת כלום כבר לא עניין אותי והחלטתי לחזור לבית ולהמתין .למחרת בבוקר החלטתי לצאת לעבודה בכדאי לא לאבד את השפיות.
עברו שלושה ימים ואני יודע בוודאות שהיו מצלמות אבטחה במסדרון ותוהה מדוע לא קורה דבר. החלטתי להתקשר לאשתי היא ספרה לי כל פרט והתברר לי שהוא נשוי והם עובדים ביחד ושהוא מאושפז בבית חולים .חמוש בכל המידע ביררתי בבתי חולים בסביבה עד אשר הגעתי למחלקה שבה הוא היה מאושפז. ליד המיטה שלו הייתה אישה יפה עם ילד ברור היה לי שזאת אשתו הבנתי שכנאה הוא לא סיפר לה והיא לא מודעת שהוא בעצם בגד בה.
המתנתי זמן רב וחייכתי לרגע שהם יעזבו ברגע שנכנסתי לא הצלחתי לזהות אותו עטוף בתחבושות וצינורות מחוברים לאפו כאשר הוא זיהה אותי ניתן היה להרגיש את החשש שלו שכנאה באתי לסיים את מה שהתחלתי הוא הצביע על הפה שלו וסימן לי שאינו יכול לדבר לקח אייפד שהיה לידו והתחיל לכתוב לי .
כסיים העביר אלי ושם הוא כתב:
שהוא עבר ניתוח ונאמר לו על ידי הרופאים שסיכוי גדול שיישאר עם נכות
שביקרו אותו שוטרים ובקשו ממנו להגיש תלונה אך הוא סירב. והוא מציע לי לסגור את הסיפור בכך שהוא לא מגיש תלונה בתנאי שאני שומר על פה חתום ולא מספר לאשתו חייכתי אליו תוך כדאי שאני מגיש לו את האייפד ויצאתי משם בתחושת הקלה שנמשכה בדיוק עד שהגעתי למעלית .
בראשי רצה שוב ושוב המחשבה
ואוו זה לא יאומן הרי הוא ניצח אני מוכן להתחלף איתו מוכן לשכב בבית החולים לעבור את מה שעבר ולבסוף לחזור לבית חם ואישה שמחכה לך .ואני לאן אני חוזר ? אין לאן לחזור.
מייד שלפתי את הנייד וניסתי לברר היכן הוא גר בכדאי לפגוש את אשתו אך ללא הצלחה הרמתי טלפון לחוקר ובקשתי להיפגש בדחיפות ולאחר שעה וקצת ישבתי במשרד שלו הגשתי את הפרטים הידועים לי ובקשתי בדיקה מקיפה על המאהב ועל אשתו רציתי לדעת הכול לאחר יומיים נפגשתי שוב עם החוקר כשהוא מישיר אלי מבט ואמר תוך כדאי שהוא דופק על השולחן למה לא אפשרת לי לקחת את החקירה בוודאות לא הייתה מגיע למצב הזה ולא מסתבך. הבנתי שהוא יודע הכול . הוא מסר לי כרטיס ביקור של עורך דין ואמר קח אותו הוא יעזור לך אתה צריך את זה . תודה אמרתי בנימוס ועכשיו מה עוד יש לך בשבילי הוא הגיש לי רשומות של מידע והסביר קרא בעיון את הכול ומשם שקול את צעדך בתבונה .שלמתי לו על עבודתו ונפרדנו בלחיצת יד ואני מיהרתי לרכב לקרוא בשקט את הפרטים. מהחקירה שהוא ביצע עלתה תמונה שעודדה אותי .המאהב נשוי לא רק לאישה יפה אלה גם בת למשפחה עשירה שמחזיקה בנכסים רבים לרבות הבניין שבו הוא נפגש עם אשתי. הנעתי את הרכב ודהרתי לכתובת הרשומה המתנתי עד שהגברת הגיעה הצגתי את עצמי ובקשתי כמה דקות מזמנה ספרתי לה את הכול ומדוע פגעתי בבעלה ודמעות זלגו מענייה עד שנאלצתי להפסיק כמה פעמים כדאי לתת לה להירגע השמעתי לה את הקלטת השיחות שלי עם אשתי .בסיום השיחה היא אמרה לי בקול חנוק מטומטמת שכמותי הוא שיקר לי עד הרגע האחרון ופרצה בבכי קורע לב הבנתי שעלי לעזוב לפני שגם אני מתפרק שום דבר מועיל לא יצא מזה. בדרכי לבית הבנתי שכרגע גזרתי לעצמי את הדין
ואני הולך למקום שלא חלמתי להגיע אני הולך לכלא .היום לאחר ריצוי העונש אומר שלא היה קל וזה בלשון המעטה. אין לי רצון לספר על התנהלות המשפט ועל ההיבט הפלילי ועל חיי כאסיר. זהו חלק זניח וחסר משמעות בהשוואה לבגידה עצמה.
ועכשיו לשאלה עצמה אשתי מתחננת שאסלח לה והיא מודה ומתוודה על הטעות שעשתה והיא נשבעת ומבטיחה שהלקח נלמד ולעולם לא תחזור על טעות כזאת ושהיא באמת אוהבת ומאוד רוצה לחזור.
היא מתחייבת להיבדק במכונת אמת על כל חשד שלי אפילו הקל שבקלים
היא מוכנה לתת ערבויות בכתב ובהתחייבות של הסכם ממון שברגע שתמעד שוב היא תישא בפיצוי כספי אדיר ומוותרת על רכוש רב וזאת מתוך כוונה להמחיש את כוונות האמת שלה ולא מתוך רצון לקנות אותי בכסף.
עד כמה שקשה לי לכתוב את המשפט הזה אבל יאמר לזכותה שבשאר הדברים היא אישה למופת כמעט בכל תחום .
שאלה ראשונה מה אתם חושבים כדאי לי לחזור או להמשיך הלאה לפרק ב ?
שאלה שנייה האם לדעתכם פעלתי נכון שהסכמתי לשלם על חרותי בכדאי להעניש את המאהב?