כשהיתי רווקה אני עשיתי מלא בייביסיטר לאחיינים שלי באהבה גדולה ,אהבתי אותם כמו אחים קטנים אני ואמא שלי שמרנו עליהם בלי סוף,אמא שלי גם גידלה את הילדים של דוד שלי,הם גדלו אצלינו בבית משהו שגם פגע לי בפרטיות ולפעמים היה לא נוח ,,עכשיו אני בעצמי אמא לתינוק מקסים בן 10 חודש,, מה שמציק לי זה שאמא שלי עושה לי טובה אם היא מסכימה להיות איתו שעתיים פעם ב,,,,
היא טוענת שהיא סיימה לגדל ילדים ואין לה כוחות כבר ולא רוצה לקחת אחריות,,התחתנתי בהריון ולא עשינו ירח דבר אני ובעלי,רצינו לנסוע יומיים לצימר ביקשתי ממנה להיות איתו לילה 1 אצלם בבית היא לא רוצה לקחת אחריות,, זה נורא מעליב אותי שאני ממש גידלתי את הילדים של אחיות שלי הרבה שנים והן גם בקושי מתיחסות לבן שלי האחיין שלהן,אני מבינה שהן עסוקות עם המשפחה שלהן אבל זה לא פייר,אני נתתי מעצמי כל כך הרבה בשבילם ועכשיו לי אין עזרה כשאני זקוקה לה, זה גורם לי לשנוא את המשפחה שלי מאוד,,, חשבתי שאם אגור ליד ההורים אז תיהיה לי יותר עזרה ויחס,,, זה הגיוני שאני פשוט שונאת את אמא שלי על היחס שלה כלפי הבן שלי? אני מבקשת הרבה ? אני כבר לא יודעת איך להתנהג איתה ,היא לא כזאת מבוגרת שבאמת קשה לה ,היא עצלנית ואוהבת להיות ראש קטן,,כל החיים היא ככה ,לצערי , אמא של בעלי היא יותר חמה ואוהבת ודואגת אבל הם גרים רחוק ,,כשאנחנו אצלם אז כולם מרוכזים בבן שלי וזה מחמם את הלב,,שאני עם המשפחה שלי אז פשוט בקושי יש יחס,,, זה כואב לי ,מתסכל ולא פייר ובאמת אין לי משהו לעשות בנדון ,התסכול שלי מוצדק?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות