גם מרחמת עליו, אבל במקביל נגעלת ממנו, מהיחס מההתנהגות וכ'ו... אני יודעת שלמרות שהוא לא מדבר על זה ,הוא עבר ילדות ממש קשה (הורים אלימים, אבא שבוגד ובורח ואמא משוגעת שצריכה לגדל לבד 7 ילדים כשאבא שלי הבכור בין הפטיש לסדן) ולכן הוא לפעמים מתקשה לשלוט באלימות או באיומים ה"ערסים" שאופייניים לו וזה פוגע ומשפיל.. גם אם הוא אוהב אותי אז זה עמוק עמוק בפנים, כלפי חוץ הוא אדם קפוא ונטול רגש... אין חיבוקים, אין 'אני אוהב\ת אותך' אין על מה לדבר גם כשבא לי לספר לו מאירועי היום תמיד הוא ייתן ההרגשה של "למה סיפרת, מה אני אמור לעשות עם המידע הזה?" (אז משתדלת להמנע מלשתף)... גם כשהוא נוכח בבית ההרגשה היא שהוא לא נוכח, ולפעמים כשהנוכחות שלו מורגשת היא מעצבנת ולא נעימה...
כשחוזר מהעבודה ואומר לי 'מה נשמע' זה בצורה כזו שהוא לא עומד לשמוע אפילו את התשובה... פשוט למדתי להנהן בסמליות ולהמשיך בעיסוקים. הוא לא מתייחס אליי, לא שם לב אליי כמעט אף פעם. הוא איש פרימיטיבי אי אפשר 'לשבת איתו לשיחה' ושהוא ישתנה או שמשהו יזוז, וזו הבעיה הקשה שלי, כי מה בדיוק אני אמורה לעשות.. אני לא מצליחה לאהוב אותו כמו שהוא... מרגישה שבעניין הזה נדפקתי בגלל שהוא נדפק מההורים שלו ואני לא יכולה לעשות כלום.
הייתי חייבת לפרוק את מה שחונק לי בגרון, תודה מי שקרא..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות