היי
ילדתי את ביתי הראשונה לפני כמה חודשים ואני אוטוטו בת 37.
זה לא שלא רציתי ילדים בשלב מוקדם יותר בחיי, פשוט התחתנתי בגיל יחסית מאוחר (כמעט בגיל 36) ולקח לי הרבה זמן למצוא את הזוגיות שתוביל אכן לחתונה והקמת משפחה.
חשבתי שברגע שאתחתן ואביא ילדים ארגיש קצת פחות יוצאת דופן בחברה הישראלית שמקדשת כל כך חתונה והקמת משפחה. תמיד הרגשתי שמסתכלים עלי מוזר, כמישהי חריגה שחצתה את גיל ה-30 שעוד לא התחתנה. כאשר אנשים היו שומעים שאני לא נשואה היו מרימים גבה וממש מתפלאים ואז היה מגיע גם פרצוף הרחמים. כאילו משהו אצלי ממש לא בסדר וממש האמנתי בזה.
והנה היום אני נשואה ויש לי ילדה מקסימה ואני עדיין לא מוצאת את המקום שלי, אני רואה מסביבי אמהות הרבה יותר צעירות ממני עם ילדים הרבה יותר גדולים או אמהות בגיל שלי שזהו כבר ילד שלישי שלהן. מרגישה שאני כל כך מאחור, מאוד בודדה, שוב פעם לא משתלבת, שוב פעם החריגה המוזרה. גם כשהייתי בהיריון אנשים התפלאו לשמוע שזה היריון ראשון וכבר היו בטוחים שאני שנים בטיפולי פוריות או משהו...
אני יודעת שיסתכלו עלי מוזר גם כשהיא תגיע למעון/גן כשאני אהיה כבר בת 40.
נמאס לי להרגיש ככה, חריגה, מוזרה. כל חיי הבוגרים אני מרגישה לא שייכת, והנה שעכשיו כביכול עשיתי את מה שמצופה מאישה בחברה הישראלית אז אני שוב מרגישה כל כך יוצאת דופן ובודדה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025