אני מאוכזב, כועס ופגוע מאחותי שפתחה את נושא הירושה בארוחת שישי, מי צודק?

שלום,
אני חזרתי מארוחת שישי אצל קרובי משפחה שם אחותי גרה, אני מרוסק...
בוא נתחיל מכך שהיה מקרה מלפני שבוע בו אחותי התחילה להתווכח איתי על נושא ירושה שהוא רק יוכל להיבחן אחרי שסבתא וסבא שלי ילכו לעולמם עד 120...
היא טוענת שאני אצטרך לשלם לה על הנכס של שנינו בהיותי גר שם, במילים אחרות שכירות. לפי דעתי זה אבסורדי ולא מוסרי מהיותינו אחים ובשל הטראומות והמצב המשפחתי שחווינו והוצאתינו מהבית בשל אי-תפקוד אמי החד הורית אבל כנראה שאחותי רק חושבת על עצמה כרגע ולא אכפת לה ממני...
כשהלכתי לארוחת שישי שבוע אחרי (היום) היא התחילה לדבר ישר אחרי שנכנסתי על זה "שהיא לא מבינה מה הבעיה שלי", ביקשתי ממנה שלא להתחיל לדבר על זה וכשיגיע הזמן וזה יהיה רלוונטי נדבר על כך, היא התעקשה ואמרה לי שהצורת חשיבה שלי לא בסדר ושאני אהיה צריך לשלם לה... צעקתי עליה, לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה שתפסיק אבל היא לא הפסיקה, אחר כך הדודה נכנסה והעמידה אותה על מקומה, הלכתי לחדר האמבטיה, בכיתי פעם ראשונה מזה קרוב לשנה, כאב לי.. כאב לי שאחותי לא יכולה להבין אותי ואת הקושי שלי, כאב לי שאחותי רואה רק את עצמה, כאב לי שאחותי לא מבינה מה זה להיות מתמודד נפשית שחי בכוחות עצמו לבד ונלחם לקיים שגרה יומית... ניגבתי את הדמעות בזמן שדודתי העמידה את אחותי על מקומה, חזרתי לסלון ובסופו של הערב אחותי החזירה אותי הביתה, הנסיעה הקצרה הייתה מלווה בדממה, לא הסתכלתי עליה אפילו, התאפקתי שלא לבכות וכשהגעתי הביתה הדמעות פשוט יצאו ללא שליטה. אני מרגיש נבגד מדמי, אני סך הכל רציתי קשר אמיתי עם אחותי ולא שמתבסס על דברים חומריים ושטחיים... אני בתכנית שיקום לאחר אשפוז פסיכיאטרי עם צוות נהדר ואני באמת מנסה לעשות שינוי אבל הדברים האלה גורמים לי לסטרס וקושי שהייתי מצפה במיוחד מאחותי שתבין שהיא פוגעת בי ולא עושים דברים כאלה לאחיך כמו שלא הייתי עושה לך את זה... היא חיה על חשבון קרובי המשפחה, לא משלמת כלום, מבקשת כסף מהדודה והדוד וכל היום מבלה עם חברות בברים ובמסעדות שלא לדבר על כך שהיא סיננה אותי על ימין ושמאל כמה שניסית להתחבר איתה. ההתנהגות התאוותנית שלה פשוט דוחה אותי ויותר מכל פוגעת.

בבקשה, אני אשמח לכל עצה ממכם, כל מילת עידוד, כל דבר...