אני לא יודעת מה נסגר איתיי
לא מסוגלת להבין את עצמי
לא יודעת אם אני רואה את המציאות בצורה מעוותת או שהיא באמת כזאת.
לקראת כניסת שבת אמא שלי החליטה להגיד לי לכבות את הנרגילה שלי
לא כביתי. והיא החליטה לעשות לי מצפון על זה "אה את מצפצפת עלי? אין בעיה,אני אזכור לך את זה.."
אמא שלי נורא חשובה לי ואני כל כך לא רוצה לפגוע בה,אולי פגעתי וזה מאוחר מדיי,
אני לא מבינה אותה,באמת שלא מבינה.. אבא שלי במלא מעשן בבית בשבת.. היא לא מעשנת בשבת אבל מדליקה טלויזיה,קומקום,אורות.. מה העניין? זה או שאת שומרת שבת לגמרי או שבכלל לא! וזה לא שאין לך בבית עוד אדם שמעשן בשבת...
זה מעצבן אותי... אני לא מבינה למה היא צריכה לעשות לי מצפון על משהו שבחרתי שיהיה הדרך שלי?
לא רוצה לשמור שבת.זה לא עושה לי כלום. למה אני צריכה להרגיש עם זה רע? למה להיות אשמה? זה לא שרצחתי,לא שעשיתי משהו לא בסדר.. סה"כ לא שומרת שבת.. ולא היחידה בבית!
למה אני לא יכולה לחיות לפי הדרך שאני בוחרת לעצמי? למה אני לא יכולה להגשים את האישיות שלי לגמרי? למה? זה מתסכל אותי! עד שאני מצליחה לגבש לעצמי דרך,להיות אדם עם רצונות ועם עקרונות.. עד שאני עושה את זה.. אני מקבלת כאפה לפנים....
משהו בי לא בסדר או שמה? אני מתחרפנת!!!!
אחרי שכבתי את הנרגילה היא אומרת לי "יופי.עכשיו כבר מאוחר.הדללקתי נרות.השבת נכנסה,אבל אני אזכור לך את זה טוב..."
ואמא.. לא רוצה לפגוע בה,אני אוהבת אותה,היא חשובה לי,היא עשתה לי רע שהיא אמרה לי "תזכרי את זה.." ,אני מרגישה שלא כבדתי אותה,וזה מטמטם אותי.. למה היא צריכה להיות אטומה? למה?
אני כל כך אוהבת אותה.. ועכשיו רע לי! מה אתם חושבים? מי צודק?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות