הבת שלי המקסימה מגיעה הביתה בכל סופ"ש שני (11,3). וכל פעם כשהיא מגיעה הביתה אני רואה את מבטה הנפול ואת השביזות האין סופית ואין לי איך לעזור לה
עוברות בראשי מחשבות שיש כאן משהו מעבר ושמשהו באמת קורה לה שם בצבא ואני מאוד דואגת לבריאות הנפש של הבת שלי המדהימה, כמובן כבר שאלתי אותה והתעניינתי אבל היא אומרת שזה שבזות כמו שלכל אחד יש... ואני רואה את הבנות והבנים של החברות שלי וזה לא ממש ככה אצל כולם
אני מתלבטת להתקשר למפקד שלה או למישהו שם בצבא? תוכלו לתת לי עצה? מה הייתם עושים במקומי?