היי, אני מקווה שעוד מישהו מרגיש או הרגיש כמוני (והצליח לשנות את המצב) ויוכל להזדהות או לספר לי איך הוא יצא מזה.
אז יש לי חברים. יש לי כמה חברות קרובות יחסית שיוצאות מדי פעם וכו'. אבל פשוט לא כל כך כיף לי לצאת איתן. זה לא פשוט להסביר למה אבל הן הרבה יותר סגורות ממני לכל פעילות שהיא, לא זורמות במיוחד. באיזשהו מקום, אני מרגישה כאילו אני פשוט יותר בוגרת מהן למרות שזה נשמע מעט מתנשא לאור העובדה שאנחנו באותה שכבת הגיל. יש לי חברות פחות קרובות נוספות שניסיתי לצאת עם החברים שלהם אבל לא נהניתי. אין לי תחומי עניין משותפים איתם והתקשורת איתם לא מאתגרת אותי או גורמת לי להינות באמת. אם זה משנה טווח הגילאים שם נע בין 15 ל18 בערך.
יש לי מכרים-חברים נוספים מפרויקט שאני משתתפת בו אבל הם מזכירים לי יותר את החברות הקרובות שלי.
אני גם מתנדבת במהלך החופש.
אני מרגישה כאילו למרות הניסיונות שלי להכיר אנשים שאני ארגיש טוב בחברתם, אני באמת לא מצליחה להשיג את זה ומתחילה לשאול את עצמי האם אני לא בסדר? אולי יש לי בעיות מסוימות? הרי מקומות שבהם מכירים אנשים זה בעיקר מסגרות משותפות. אז יש לי חברים מבית הספר, מתוכניות אחרי הלימודים, אני יוצאת מהבית ומתנדבת במסגרת נוספת - ועדייו לא מצאתי את "החבורה" שלי. אני באמת מנסה להיות פתוחה אליהם אבל פשוט אין לי את האנשים האלה שאני רוצה לצאת איתם (להבדיל מהבעיה בה אין אנשים שרוצים לצאת איתי, זה משהו אחר)
יש מישהו שהתמודד עם אותה הבעיה? מישהו שמצא פיתרון שהוא לא פשוט לצאת עם מי שאפשר?
נ.ב
אני מאוד מאוד מעריכה את החברים שיש לי כי אני יודעת איך זה להיות בודדה. הם אנשים מדהימים לדעתי ואני מאוד אוהבת אותם. עם זאת, אני חושבת שלהינות עם אנשים שחברתם מאתגרת אותך והתקשורת מספקת, כאשר אתם משדרים באותו הvibe זה משהו מאוד בסיסי שכל יצור אנושי מעוניין בו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות