הי. אני בת 18, עומדת לפני גיוס בנובמבר הקרוב.
משפחתי ציונית מאד ותומכים בצהל, וכך גם אני- אך לא תמורת מחיר נפשי.
אני יודעת שזה מגוחך לקבוע ולזרוק הערות כאלו לפני שבכלל התגייסתי, אבל רק המחשבה על כך גורמת לי לבכות בכי תמרורים פעם אחר פעם. זה נהפך לבלתי נסבל עוד לפני שזה התחיל, אמא שלי כהורה יחיד לא מסוגלת לעזור לי ולא נראה שהיא מעוניינת להתמודד איתי.
לצאת מגיוס, כרגע, לא אופציה- מאחר ומשפחתי בטח תכעס ולא תקבל את זה.
הייתי בטיפול פסיכולוגי מספר שנים מאחר ואני סובלת מחרדות חברתיות חמורות- הדבר מטריד בעיני ומהווה נטל על חיי בעיקר במהלך תקופה זו: לא יודעת כיצד אעמוד לפני גיוס בו אהיה לבד, הרחק ממשפחתי וחברי, ממכרי, אצטרך להתקלח מול אחרים, לישון עם אחרים ובכלל לחיות את חיי לבד. אני יודעת ומבינה כי אבכה כנראה כל הזמן.
מה לעשות?
אני באמת מבקשת, בלי הערות גסות רוח מסוג ״אל תגידי סתם שטויות״ או ״את כן תחיי לבד בשלב מסויים״ כי זה לא אותו הדבר. לפחות מבחינתי.
אעריך כל עזרה שהיא. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות