שלום
כפי שמובן מהכותרת אני עוסקת בהוראה ואני עובדת בעיקר עם אוכלוסיות קשות (הפרעות התנהגות, נוער בסיכון וכד').
לבעלי יש דוד שבאופן קבוע יורד על המקצוע בנוכחותי. אמירות כגון: "כל המורים הם חרא" "מורים חושבים שהם בקייטנה" "מורים הם דפוקים" "לא יודעים לעבוד" "מורים הורסים ילדים" וכד' יוצאות לו מהפה כבר אוטומטית. אגב, הוא יורד גם על רופאים, שוטרים... מבחינתו כולם חרא ולא יודעים לתת שירות. יש לו טענות כלפי כולם ומבחינתו הוא יודע יותר טוב מכולם.
יש לו שלושה ילדים, כולם עשו לו את המוות בבית הספר, הם למדו בבית ספר תיכון שמיועד לתלמידים עם בעיות התנהגות שאף תיכון אחר בעיר לא רצה ואף אחד מהם לא סיים עם בגרות. מזלם הוא שיש עסק משפחתי קטן והם למעשה כולם מועסקים שם. אף אחד מהם גם מעולם לא עבד בעבודה אחרת.
ברור לי שיש כאן מרמור קשה כלפי המערכת המגיע מהצרות שהילדים שלו העבירו אותו כשהיו בבית הספר, והוא למעשה מאשים את כל המורים ובעלי התפקידים האחרים בבעיות ההתנהגות של הילדים שלו.
כשהוא מתחיל עם האמירות המגעילות שלו כולם שותקים, כולל בעלי. משום מה מפחדים מהפה הגדול שלו, ויש לו פה גדול ומסריח. בהתחלה עוד הייתי עונה לו, מתגוננת ומגוננת על המקצוע שלי (בצורה תרבותית ומנומסת). אני קמה כל בוקר ועובדת קשה מאוד עם נוער קשה ולא יכולתי לקבל את האמירות שלו שמזלזלות ומוחקות במחי יד את כל העבודה הקשה שלי.
אני תוהה איך להמשיך להתנהל מולו והאם יהיה נכון פעם אחת להטיח בפניו שהוא פשוט כל כך ממורמר בגלל מה שילדיו העבירו אותו. איך הייתם מתנהלים מול אדם כזה? אני מודה שכבר נמאס לי וחשבתי כבר מספר פעמים פשוט לקום וללכת בהפגנתיות כשהוא מתחיל עם הערותיו גם כדי שהמשפחה של בעלי תבין שאני לא מוכנה לספוג עלבונות כשהם שותקים כמו דגים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות