היי! :) אני בן 20, בכל הילדות שלי ההורים שלי הרביצו לי (מבחינתם זה היה בקטע של "חינוך") וחוץ מזה הם עד היום כל הזמן "מעליבים" אותי בלי שהם שמים לב בכלל שזה בעייתי, פעם היה לי מאוד קשה עם זה והיו לי המום התפרצויות זעם כתוצאה מזה (בין אם בבית ספר ובין אם בבית) אבל עם הזמן וככל שהתבגרתי (והם גם הפסיקו להרביץ לי עם הזמן) מצאתי "מנגנונים" להמנע מההתפרצויות זעם שלי (פעם הייתי הולך מכות עם אנשים כל שני וחמישי ומרביץ לאחיות הקטנות שלי..) עכשיו ה"מנגנון" הכי יעיל שמצאתי זה פשוט לא להפעיל "רגש", הרגש שלי אידיוט. עכשיו הבעיה מתחילה שאני רואה שיש בנות שהייתי יכול להכנס איתם לקשר רציני שאני רוצה, וברגע שאני מתחיל להיות "בתוך זה" ולהתקרב אליהן ונפתח רגשית אני עושה דברים מטומטמים כי אני פשוט לא יודע לפעול עם הרגש(כל עוד אני פועל מההגיון ובלי רגש/רגש מזוייף אני חברותי מאוד, חכם, אדם שאנשים אוהבים להיות מסביבו, אבל ברגע שהרגש שלי מופעל אני בדיוק ההפך) עכשיו יש לי המון בעיות עם זה.. אני הרסתי קשר עם חברה מאוד טובה בגלל זה, ואני מפחד להכנס לקשר רציני מהפחד שיהיו לי התפרצויות זעם שוב בין עם על מי שאני אהיה בזוגיות איתה ובין אם על הילדים שלי בעתיד("ילד מוכה הופך להיות הורה מכה").
חשוב לציין שאני כן אוהב את ההורים שלי, וברור לי שהם לא רצו לפגוע בי אלא רק לחנך (והייתי ילד מאוד מאוד קשה.. ) מה אני יכול לעשות? אני לא חושב שאני יכול לחיות כל החיים "מנותק" מהרגש, איך אפשר להפעיל את הרגש ובכל זאת שלא יהיו התפרצויות זעם והתנהגויות אנטי-חברתיות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025