לא אוהבת את המשפחה מצד אמא, מה אני עושה?

שלום לכל האנשים הנפלאים שגוזלים מזמנם לעזור לאנשים כאן!
שמי ברי ( שם בדוי ) בקרוב בת 22..
רציתי לשתף אתכם במשהו שכואב לי ודווקא היום נזכרתי בו, מן מועקה שאני סוחבת עם עצמי.
לפני כשנה, אבא שלי קיבל התקף לב (שלא נדע יותר מקרים כאלה!!! רק בריאות לכולם!!!!) באירוע מצד המשפחה של אבא. ברוך השם וישתבח שמו לעד אבא שלי בסדר ועבר הכל, והכל בסדר ברוך השם!!!!!
בזמן שהיה בבית חולים עם כמובן ריצות לבית חולים כל יום מכיוון וזה היה מיון, קיבלתי הודעות בפייסבוק מבני דודים מצד האבא, טלפונים..."האם הכל בסדר, אם אתם צריכים משהו אנחנו כאן.." וכמובן המשפחה של אבא שלי הגיעה לבקר אותנו ולתמוך בנו. (אומנם לא כולם, משפחה מאד גדולה. אבל הרוב כן הראו אכפתיות, אפילו חברי ילדות שלו)
מצד האמא, שנחשבת כמשפחה פחות גדולה אפילו יותר מגובשת, ונחשבים מאד קרובים אחד לשני (גם אני הייתי קרובה מאד לבני דודיי), לא שמעתי מילה. ציוץ.
יש להם קבוצה בוואטסאפ שיצאתי ממנה.
אף בן דוד לא הרים אליי טלפון, אף אחד לא בא לבקר ( חוץ מדוד אחד ואשתו)
אף אחד אפילו לא טרח להגיד לי "רפואה שלמה, אני יודע/ת שאנחנו לא מדברים הרבה אבל אם את צריכה משהו אני פה"
"מה שלומו"? "יש לך איך להגיע לבית חולים?"אפילו דבר אחד קטן לא, אבל תמונות של הילדים של הבני דודים מצד האמא, הם יודעים לשלוח כל יום ללא הפסקה.
להיות נחמדים? הם יודעים מצויין לעשות.
ללכת לאירועים משמחים, הם יודעים. אבל איפה הם ברגעים הכי קשים? איפה הם היו שאני הייתי שם בוכה ודואגת, כואבת בלילה.. איפה הם היו!???
אני זוכרת שאבא שלי הלך גם לשמחות מצד המשפחה של אמא שלי, וגם לרגעים פחות משמחים, תמיד היה שם בשבילם. מבטיחה לכם - תמיד!
אבל הם? כלום, שום דבר... כואב לי הלב עליו שהוא בן אדם כל כך טוב ונתן כל כך הרבה, אבל ברגע האמת.. אף אחד לא היה שם, אפילו לא בשבילי!!! אפילו לי לא שלחו שום הודעה!! לא דוד, לא דודה!! לא בני דודים שנחשבנו כל כך אבל כל כך קרובים!!!!
אני זוכרת שכן שלחתי להם הודעות ברגעים קשים, שאני הייתי שם בשבילם. תמיד!!!
מאותו רגע, אני רואה אותם כחושך
בחגים אני לא מסוגלת לראות אותם, לא מסוגלת לשים את המסכה הזאת ולשחק אותה שהכל בסדר!!!!! לא הכל בסדר!!!!!
לא מסוגלת להשתתף בשמחות שלהם.כשאני חושבת על זה- יש בי הרבה מאד כעס, אכזבה, דיכאון מבפנים...
דיברתי עם אמא שלי על זה, מסרבת להבין כי זו המשפחה שלה. (כמובן)..
אחותי היחידה שמבינה אותי, ואחי גר באמריקה.
חבר'ה, זו מועקה שלא ניתן להסביר. כואב לי הלב, גורם לי לבכות.
מה אני אמורה לעשות?
"לשחק אותה" כאילו הכל בסדר כשאנחנו נפגשים?!
להתחמק?!
אני מפחדת שאם אפתח את זה בפניהם, יהיה ריב ענקי אני ואחותי נגדם.
זה שורף לי בנשמה, קשה לי לדפדף דבר כזה...
איך אפשר בכל זאת להתגבר על זה?
תודה לכם מראש!