שלום אני בן 29 ביישן מופנם עדין. לא כל כך טוב לי ואני מרגיש מדוכא בגלל אמא שתלטנית שלא נותנת לי לפתח עצמאות והכל צריך להיות בדרך שלה. להלן הבעיות : היא מרגישה את הצורך להגיד לי מתי אוכלים ושאני לא אוכל ואני מודע לעצמי היא תמיד מרגישה את הצורך להעיר לי לגבי אוכל.שיוצאים בבוקר לעבודה אם היא יוצאת כשעה לפניי אז תמיד היא חייבת להתקשר אליי לנייד כדי לוודא שאכן התעוררתי ויצאתי מהמיטה.היא לא נותנת לי להתמודד עם עולם הזוגיות לבד ולא שואלת אותי האם אני רוצה להרגיש גבר ולחזר אחרי נשים אלא כל הזמן מרגישה את הצורך "לסדר" לי בת זוג אפילו בשידוך דתי היא גם לחוצה לגבי חתונה בעוד אני עדיין לא מוכן נפשית לזה . היא מרגישה כל הזמן את הצורך "לבלות" איתי במקום ללכת לחפש לעצמה את בנות גילה ולתת לי לחפש את בני גילי.אני כבר מתחיל להרגיש מדוכא מזה וממש רוצה לברוח ממנה ומהבית ובפנים אני כבר עצבני עליה . איך אפשר להסביר לאישה כזאת בדרך עדינה ומובנת לעזוב אותי לנפשי ולתת לי לפתח עצמאות ולהתמודד לבד עם דברים? היא עדיין מתחייסת אליי כמו ילד בן 10 מסכן .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות