גדלתי את הבן שלי לגמרי לבד בלי שום קשרים משפחתיים בלי חברים ממש מנותקים ולא מבחירה,התקרבתי ליהדות מאז שהבן שלי היה בן שלוש חזרתי בתשובה אבל לא חרדי,וכך הבית שלי התנהל בית שומר ממצוות,בת ספר יהודי בית כנסת כל שבת וחגים,והכל מהכל ,עדיין נשארתי לבד ובודדה,ולבן שלי גם היו בעיות חברתיות,כי לרוב אנשים שהכרנו הם משפחות נשואים עם ילדים והחד הורי לא התאים וגם כי מבחינה כלכלית לא התאמתי,עברו השנים עם כאב אבל גם היה שמיח כי תמיד נסענו ביחד לטיולים מסביב לשעון כל חופש או לארץ או לארצות אחרות,עד שהבן שלי הכיר חברה,והיום הוא כבר בן עשרים ואחד,שמחה בשבילו,אבל משום מה קבלתי את זה קשה שהוא עובר לגור בבית הורי החברה שלו,מרגישה מעיין בגידה,דאגתי שהחדר שלו יהיה נוח לשניהם,מקבלת בחום את החברה שלו ישנה פה מתי שהיא רוצה,ואז הוא מודיע שהוא עוזב לבית החברה שלו האימא היתה יהודיה ונפתרה לפני שנתיים והאבא עם אישה חדשה,ומפסיק עם היהדות,ומי שגר שם זה רק האבא שהוא לא יהודי שזה אומר שהכול הלך כול מה שהשקעתי בבית יהודי נזרק,מרגישה כמו שתקעו לי סכין בגב,כואבת ובוכה ,שמחה שהוא רוצה עצמאות ,רק שזה לגמרי אחר מעצמאות פשות לגור אצל משפחה אחרת ולא בבית משלו,אני כול כך כואבת שאני לא יודעת מה להרגיש או לחשוב,ועכשיו אני לבד בדירה ללא שום חיים ולא מספיק לבד גם לא במדינה שלי,מרגישה עוד יותר שבורה,אני צרכה עיצה דחוף מה לחשוב מה נכון,בבקשה לא לעשות ביקורת שוברת ביקורת בונה זה מאוד חשוב תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות