אני לא יודעת מה לעשות. מרגישה אבודה.
לא יודעת מה קרה לי אבל אופן החשיבה שלי כניראה נפגם. לכולם אני ניראית מטומטמת. אני מרגישה רע. מתי יותר, מתי פחות.
אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל לפענח הכל ומאיפה להתחיל לבנות את החיים. אני מרגישה שבורה על אף שאני רק עושה שירות לאומי.
אני ניראית פחות חכמה מהממוצע. סובלת לפעמים ממצב רוח ירוד. אדם מתבודד.
בוכה יחסית הרבה. בעבר התנהגתי כמישהי בעלת הפרעת אישיות גבולית אבל הכל התמתן ואני יחסית בסדר עכשיו.
לפעמים אני מרגישה ריקנות, ואני ממש בודדתי את עצמי בתקופה האחרונה. היו לי פה ושם כמה קשרים וניתקתי אותם, אחד אחד.
השארתי את עצמי במצב לא טוב במיוחד, וכרגע לפעמים אני מרגישה שאני שורדת את הימים בשירות. מאוד חשוב לי להיות עד כמה שיותר טובה במה שאני עושה אבל מבפנים אני פשוט הרוסה.
העיניין הוא שלא רק שהדבר הבסיסי הזה, השגרה הבסיסית הזו, קשה לי,
אלא שבקרוב השירות עצמו מסתיים, ועד היום מעולם לא עבדתי (כלומר, השירות זו העבודה הראשונה שלי), ובמקום מסויים אני מאוד מאוד מתביישת, ובנוסף לזה אני גם די סתומה, לצערי הרב מאוד. עם עובדות לא נוכל להתווכח, עד כמה שהן מאכזבות.
אני פשוט במבוי סתום. לא יודעת לאן לפנות.
כמובן שאני כבר רשומה לקורס פסיכומטרי, וממש לקראת סוף השירות אני אתחיל אותו. בינתיים אני לומדת מילים חדשות, יסודות מתמטיים וכמובן קוראת הרבה בעברית ובאנגלית.
אבל באמת, אני מפחדת ואין לי את מי לשאול. אין לי מי שיעזור לי ויכוון אותי.
מאוד קשה לי רגשית, והבעיות רק הולכות ומסתבכות, לא דועכות.
אני באה ושואלת אתכם,
מה כדאי לעשות כשהשירות יסתיים? ומה אם ממש יהיה לי קשה כי אני אדם קצת שונה ובמידה מסויימת קצת בעייתי? (מתבודדת, לא נראית נבונה מדי, עוברת סערות רגשיות ביני לבין עצמי, ריק, דמעות וכ'ו).
מה עושים מכאן?
ממש תודה למי שעוזר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות