אני עם קבא 41 דפר 40 ורק הפרופיל לצערי גבוה. מה בעצם הם יכולים כבר לעשות איתי? בכל הראיונות ואצל הקבן דיברתי גלויות. אמרתי שאני לא מוכן לשאת נשק, שאני לא מוכן לסכן את החיים שלי בשביל חתיכת אדמה ואו לפגוע באף אחד בשום צורה כלשהיא אפילו באופן עקיף ושאין מצב שאקח חלק במעגל הזה בכוח. אני בן 17 זה לא נורמלי לצפות ממני לקחת חלק במשהו שאני עדין לא מבין, לזרוק עלי ציוד, רובה ולתת לי להילחם. אני עוד לא יודע מי אני, מה אני רוצה בחיים. אני כל היום לומד משהו חדש, מתחיל לגבש את הזהות שלי, שואל את עצמי ואת הסביבה תשובות. אני רוצה לדעת בשביל מה?, מה המטרה?. אני רוצה שיבטיחו לי תקווה, שינוי ולא ימלאו אותי באכזבה. אני לא רוצה לשרת ולהמשיך במעגל הזה שגם ילדי ישרתו וניני, בלי שום שינוי. אני לא רואה בניצחון מטרה, ניצחון הוא הכנעת האחר על חשבונך, ניצחון לא יכול לשמש כפתרון לבעיה. אני לא יודע מה לעשות שלחו לי תאריך גיוס. אני לא יודע להילחם, אין בי את הרגש הזה, לא יודע להתעצבן כמו שצריך. אני יודע שלא אסתדר בצבא. אני באמת בבעיה. איך אני אחיה עם עצמי שלוש שנים, מה אני אעשה בכלל בצבא. למה זה מגיע לי. כולם שותקים נכנעים להפחדות, מוותרים על החירות שלהם על היכולות שלהם להגדיר את עצמם, נכנעים למדים. בצבא יקחו לי את הדבר שאני הכי טוב בו, להביע דעה ולכתוב, לנהל דיונים, לערער ולחשוב, אני אצטרך לשתוק וכל מה שישאר לי זה הבגדים, אבל אני אאלץ להיכנע למדים. אנחנו לובשים את מי שאנחנו, אבל אנחנו גם מה שאנחנו לובשים, הבגדים שאני לובש והשיער שלי זה אני, זה המהות שלי, זה איך שאני רואה אותי, ואיך שהסביבה רואה אותי, זה מה שאני משדר, אבל זה גם אני. מדים וחופש הביטוי שלי אסור באזיקים, אני בספק אם אצא מהצבא נורמלי ובחיים. אני רק מבקש בלי לקרוא לי במילות גנאי או לכתוב לי בצורה אלימה, יש דרך להביע דעה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות